המרכז לגביית קנסות שברשות האכיפה והגבייה אינו ממלא כיאות את תפקידו לגבות פיצויים שנפסקו לטובת נפגעי עבירה. פיצויים אלו, הנפסקים בהליך הפלילי, מיועדים לסיוע דחוף לנפגעים - אך כשלונו של המרכז מוריד לטמיון מטרה זו. כך עולה (2.5.23) מדוח
מבקר המדינה,
מתניהו אנגלמן.
המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות מופקד על גביית חובות לטובתם של אוצר המדינה וגופים ציבוריים ופיצויים שנפסקו לנפגעי עבירה בהליכים פליליים. החובות שהמרכז גובה הם מסוג קנסות (כגון קנסות תעבורה וקנסות מינהליים), אגרות (כגון אגרות רשות התאגידים) והוצאות (כגון הוצאות הנפסקות על-ידי בתי משפט). לצורך גביית החובות הוענקו למרכז סמכויות גבייה, ובין היתר אלו: הטלת עיקולים בגופים שונים; פריסה או דחייה של תשלומים; מתן פטור מתוספת פיגורים; דרישת מידע על החייב מגוף ציבורי לצורך גביית חוב.
בשנים 2021-2017 הסתכם שיעור הגבייה השנתי בתיקי פיצויים לנפגעי עבירה ב-22% בממוצע (84 מיליון שקל), בעוד שיעור גביית החובות לאוצר המדינה בשנים אלו הסתכם ב-49% בממוצע (2.24 מיליארד שקל). דהיינו, שיעור הגבייה בתיקי פיצויים הוא פחות ממחצית משיעור הגבייה של יתר החובות. ב-31% מתיקי הפיצויים לא בוצעו הליכי גבייה כלל; כאשר בוצעו הליכים כאלו, הם החלו בממוצע שנה לאחר מועד פתיחת התיק - איחור ניכר ביחס לכללי המרכז עצמו.
אנגלמן מביא דוגמאות לתיקים שהליכי הגבייה בהם התעכבו שנים. אדם שביצע עבירות מין מרובות בבתו הקטינה חויב לפצות אותה ב-200,000 שקל; פעולת הגבייה הראשונה בוצעה לאחר 20 חודשים; המרכז הצליח לגבות 5,425 שקל בלבד. בתיק אחר חויב רוצח אשתו לפצות את ארבעת ילדיהם בסכום המירבי הקבוע בחוק במסגרת ההליך הפלילי - 258,000 שקל; הפעולה הראשונה בוצעה לאחר 14 חודש; עד כה נגבו רק 3,846 שקל.
מאז הוקם המרכז בשנת 1995 ועד סוף שנת 2021 הועברו אליו תיקים בהיקף קרן חוב של 8.4 מיליארד שקל. עד ינואר 2023 נגבו בתיקים אלו 6.9 מיליארד שקל, סכום הכולל תוספות פיגורים, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות. יתרת החוב במרכז, נכון לפברואר 2023, היא 6.8 מיליארד שקל, מתוכה 2.6 מיליארד שקל בגין תוספות פיגורים, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות.
המרכז אינו מיישם תפיסת גבייה המבוססת על סוג החוב, על גובהו ועל פרופיל החייב, והוא נוקט הליכים דומים לגבי כל החייבים - באופן הפוגע ביעילות הגבייה. ככל שגובה החוב בתיק עולה, שיעור גביית החובות קטן. שיעורי הגבייה בתיקים שבהם גובה החוב הוא עד 1,000 שקל הם 58%; בתיקים שבהם גובה החוב הוא עד 10,000 שקל יורד ל-34%; שיעור הגבייה בתיקים שבהם גובה החוב הוא בין 10,000 שקל ל-100,000 שקל הוא 33%; ואילו בתיקים של יותר מ-100,000 שקל שיעור הגבייה הוא 10% בלבד.
פרק הזמן הממוצע שחלף מתאריך הקליטה של התיק במרכז ועד המסירה כדין של דרישת התשלום השנייה היה קרוב לשנה. בתקופה זו נצברים תוספות פיגורים והפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לסוג החוב. נכון למועד הביקורת, במאות אלפי תיקים פעילים במרכז לא התבצעה מסירה כדין.
סכנה להברחת נכסים
על אף הסמכויות שהעניק החוק למרכז לקבל מידע על החייב לצורך גביית החוב, בתחילת הליכי הגבייה מצוי בידי המרכז מידע מצומצם הכולל את פרטי החייב ממרשם האוכלוסין בלבד. העדר מידע על נכסי החייב מקשה את ניהול תהליך הגבייה. כך למשל, בהעדר מידע על חשבונות הבנק של החייב, המרכז שולח צווי עיקול בעלות של שלושה שקל לצו לתשעה בנקים שונים כדי לאתר את אלה שבהם אכן מתנהלים חשבונות החייב.
הזמן הממוצע שחלף ממועד ביצוע המסירה כדין (המועד שממנו ניתן להתחיל הליכי עיקול) עד אשר המרכז נקט בפועל הליכי עיקול היה 128 ימים. אנגלמן מתריע: פרק זמן זה מגדיל את הסיכון להברחת נכסים על-ידי החייבים או להעברתם לאחר, מקטין את סיכויי המרכז לגבות את החוב ובמקרים מסוימים מגדיל את החוב עקב עלויות הצמדה, ריבית ותוספת פיגורים.
בשנים 2021-2019 שלחה ההוצאה לפועל לרשות המיסים 717,257 צווי עיקול, אך 85% מהם לא טופלו בידי הרשות. צווי העיקול שאינם נקלטים במערכות רשות המיסים מועברים על-ידי הרשות בחלוף תקופה מסוימת לביעור ובפועל אינם מטופלים. בתיקי החייבים שנגדם נשלחו צווי העיקול וטופלו על-ידי רשות המיסים נמצאו יתרות זכות בסך 8.5 מיליון שקל, והם הועברו להוצל"פ. טיפול בכל הצווים היה מניב מן הסתם עשרות מיליוני שקלים.
