דלק מוטורס מקפיאה את הפרסום בערוץ 14

בחודש מרס פרסמתי טור שבו ניתחתי את פיצולה של החברה הישראלית (היהודית) לשני מחנות. השורה התחתונה של הטור ההוא הייתה שלא יהיה מנוס מהפרדה. בשורות הבאות אנסה להסביר מדוע הפרדה היא כורח המציאות הישראלית בקיץ 2023. הטענה העיקרית שלי היא פשוטה: הקרע סביב הרפורמה המשפטית או ההפיכה המשטרית הוא על צביונה של החברה. במילים אחרות, מהי הדרך הנכונה שבה יש לנהל חיי קהילה, שקוראת לעצמה גם עם, ומבקשת לקיים חיים ריבוניים בתא שטח גאוגרפי נתון (שאין עליו הסכמה עד היום). החזון של מדינה יהודית עצמאית וריבונית התגשם בשנת 1948. כדי שזה יקרה, הדעות והרעיונות שהיו בקרב האוכלוסייה היהודית בתקופת המנדט הבריטי (ולמעשה הרבה לפניו) שילבו כוחות כדי שבן גוריון יוכל לאחד את כולם בדרך למימוש החזון. האיחוד הזה היה זמני, אם בכלל. הוא מעולם לא טאטא הצידה את המחלוקות על צביונה של החברה היהודית ו"הדרך הנכונה" שבה עליה להתקיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו שב והתראיין הלילה (31.7.23) לתקשורת האמריקנית וגם הפעם סירב לומר אם יכבד החלטה של בג"ץ לפסול את החוק לצמצום עילת הסבירות. בתשובה על שאלה בעניין, בראיון ל-NBC, אמר נתניהו: "אני חושב שאנחנו צריכים להקפיד על שני כללים - ממשלות ישראל מכבדות את החלטות בית המשפט, ובית המשפט מכבד את החוקים שהם הדבר הקרוב ביותר לחוקה. צריך לשמור על שני העקרונות האלה".

העתירות נגד ביטול עילת הסבירות מציבות התלבטות קשה לבית המשפט העליון: האם יבטל את החוק ויתעמת במישרין עם הרשויות הנבחרות, או שיפסוק בדרך שתמנע משבר חוקתי? בעשורים האחרונים, נסיונות להחליש את בתי המשפט ברחבי העולם הפכו לסימניה של דמוקרטיה בצרות, וההתקפות על עצמאות בתי המשפט היו צעדים מוקדמים לעבר שליטה של מפלגה אחת ברוסיה, בונצואלה ובטורקיה – מזכיר ניו-יורק טיימס.

תשעה באב מאחורינו. יום הצום הלאומי לזכר חורבנם של בית ראשון ובית שני. קץ עצמאות ישראל לפני כאלפיים שנה בידי האימפריה הרומית, וקודם לכן, לפני כאלפיים ושש מאות שנה, בידי נבוכדנצר שליט בבל. תשעה באב תשפ"ג עמד בסימן אזכורים חוזרים ונישנים של מאורעות היסטוריים דרמטיים אלה, אקטואליזציה שלהם, דיבורים מעוררי דאגה שמא שוב צופן תשעה באב חורבן, זו פעם שלישית. ולא עוד אלא גם זאת: ישראל היא בת שבעים וחמש, בדומה למשך התקיימותן של שתי מלכויות ישראל הקדומות. כאז כן עתה, האומה שסועה, מפולגת, עד כדי סכנת מלחמת אחים שעלולה לשים קץ לחזון הציוני. אלה אינן הזיות בעלמא.

כשישקע אבק המחלוקת, כשתתאדה עננת השנאה, כשיגוז החלום להיפרדות למדינות יהודה וישראל, כשיימוגו רעשי תופי הסרבנות, כשיאלמו הצהרות נטישת המולדת, כשידומו מושכי הכספים, כשתעצר מגיפת מחלקות ההגירה והנטישה של הגולים מרצון ומדעת, מהרופאים ועד ההייטקיסטים, כשישמע קול דממה דקה ויעמדו אלה לצד אלה שפחות אדומות, יועצים, פרסומאים, פרשנים, כלכלנים, אקדמאים, שופטים בעבר, אנשי זרועות הביטחון בעבר, או אז יהיה ראוי להתחיל בתהליך מפוכח, חשוב ונדרש של התבוננות פנימית אשר מעליה תרחף רק שאלה אחת, מילה אחת, עם סימן שאלה גדול, מדוע?