"אעשה ככל שביכולתי כדי לשמר את עצמאות ויציבות המערכת ולשמור על ערכי היסוד של מדינת ישראל". כך אומר (16.10.23) המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
עוזי פוגלמן, עם פרישתה של הנשיאה
אסתר חיות וכניסתו לתפקיד ממלא-מקום הנשיא עד לבחירתו של נשיא קבוע (אם ייפתר המשבר סביב המינוי). דוברות בתי המשפט פרסמה את דברי הפרידה שתכנן פוגלמן לומר בטקס שבוטל בשל המלחמה.
לדברי פוגלמן, "הקאנון המשפטי שמותירה לנו הנשיאה חיות משתרע על כל תחומי המשפט ועל היבטים רבים בציבוריות הישראלית. מנהיגותה האחראית וגישתה המפוכחת היו סלע איתן של יציבות בימים שהיו לא אחת רצופי אי-ודאות". פוגלמן אינו מתייחס במישרין לסוגיות הכבדות שנותרו על שולחנו של בית המשפט העליון, ואשר נדונו בהרכבים בראשות חיות (שגם צפויה לכתוב את חוות הדעת המובילות בהן), ובראשן עילת הסבירות וחוק הנבצרות.
עם זאת, הוא מזכיר את פסיקותיה של חיות בנוגע להתערבות השיפוטית בחוקי יסוד, שהן כיום ההלכה המחייבת של העליון. בין היתר כתבה חיות: "משימת זיהויה של נורמה כנורמה משפטית במדרג נורמטיבי מסוים, לרבות המדרג החוקתי, מצויה בליבת תפקידו של בית המשפט... סמכותו זו של בית המשפט נעוצה ביסודה בעיקרון שלטון החוק... תפקידו של בית המשפט בהקשר זה הוא להגן על החוקה המתגבשת מפני חדירה של נורמות, שאינן מצויות במדרג המתאים לכך, אל תוך המארג החוקתי באופן שעלול לגרום לשחיקה וזילות במעמדם של חוקי היסוד".
עוד קבעה חיות - מזכיר פוגלמן - כי "אף בשלב זה של המפעל החוקתי הישראלי, אין ביכולתה של הכנסת לשלול בחוק יסוד את עצם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית". והוא מצטט: "הכרזת העצמאות התוותה את אופיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית; חוקי היסוד עיגנו שני מרכיבים אלה בזהותה של המדינה באופן מפורש; החקיקה והפסיקה חיזקו וביצרו אותם; וקורות חייה של האומה מאז הקמתה שבו והמחישו כי זו דמותה. על כן, דומה כי אף שהמפעל החוקתי טרם הושלם, זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית אינה ניתנת לערעור".
לדברי פוגלמן, "מדובר בשופטת חריפה וחכמה, בקיאה בכל אות ובכל פסיק בתיק, ולא אחת מתמצאת בתיק אף יותר מבאי-כוחם של הצדדים... פסיקותיה מהשנים האחרונות ייחרטו בדברי הימים של המשפט הישראלי". הוא מוסיף, כי "כל הפסיקה שיצאה תחת ידיה של הנשיאה חיות, מלמדות על כשרונה לערוך את האיזון העדין שבין האינטרס הציבורי ובין זכויות האדם".
פוגלמן מזכיר, כי בעת השבעתה לנשיאה הביעה חיות את התקווה שתוכל להוסיף "לבנה או שתיים לבניין המפואר הזה שהקימו קודמינו", ומגיב: "לא לבנה אחת או שתיים הוספת למבנה, כי אם עמוד תווך - הן במורשת פסיקתך, הן במורשתך הניהולית. את לפיד בית המשפט העליון, שקיבלת למשמרת מחברתנו הטובה,
מרים נאור ז"ל, החזקת בעוז. שמרת על זוהרו ועל אורו גם בימים של רוח ושל סערה, ואף בתקופות שהיו מי שביקשו לכבותו".
לוין התקשר לחיות ופוגלמן
חיות פרסמה איגרת פרידה קצרה מן השופטים ועובדי המערכת, והיא אומרת: "בעת הזו מוטב להתרכז בעשייה, בסיוע, בחיזוק ובתמיכה. זהו סוד כוחה ועוצמתה של החברה הישראלית, המתגלה במלוא תפארתה בימים הכואבים והקשים מנשוא שחווים כולנו". לדברי חיות, "אף שבשונה מן הנשיאים שקדמו לי, לא התאפשר לי להעביר את התפקיד לנשיא קבוע שימונה תחתי, אני סמוכה ובטוחה שהרשות השופטת נתונה בידיים מצוינות. אין לי ספק שכל אחת ואחד מכם בחלקתו ימשיך למלא את תפקידו באמונה, במסירות ובמקצועיות על הצד הטוב ביותר" בהנהגתו של פוגלמן. והיא מסיימת: "הבה נעשה למען שינוי פני הדברים לטובה. הבה נשמור בכל כוחנו על היחד".
נשיא המדינה,
יצחק הרצוג, נפרד גם הוא מחיות באומרו: "השופטת חיות, בת לשורדי שואה, הוכיחה עצמה לכל אורך שנותיה - מילדותה במעברה ועד לכהונתה כנשיאת בית השפט העליון - כאשת עקרונות ויושרה, בעלת אומץ לב ומנהיגות, ולא פחות מכך - רגישות רבה לאדם באשר הוא אדם. בשם מדינת ישראל אני מודה לה על הובלת מערכת בתי המשפט ועל תרומתה העצומה לעולם המשפט".
לשכתו של שר המשפטים,
יריב לוין, מסרה, כי לוין (שלא אמור היה להשתתף בטקס הפרידה, בשל העתירות התלויות ועומדות) התקשר לחיות "והודה לה מקרב לב על תרומתה הגדולה למערכת המשפט ולמדינת ישראל, ועל עבודתם המשותפת בחודשים האחרונים". לוין התקשר גם לפוגלמן, איחל לו הצלחה והשניים סיכמו שייפגשו בימים הקרובים, יעמדו בקשר רציף ויעבדו במשותף.
