הממשלה מבקשת מהיועמ"ש יצוג נפרד בבג"ץ הגיוס

תיאטרון האבסורד שחגג כאן שנים, בחסותו של מנחם בגין שהמציא את שיטת השחרור הסיטוני משירות בצה"ל, נגמר. השבוע ירד עליו המסך. עד עכשיו התנהל התיאטרון כך: בא בחור בן 18 ללשכת הגיוס, ומודיע בלי בושה: "אני לא מתגייס. אני חרדי". ופקיד הגיוס הצה"לי מחייך מולו בהבנה: "אין בעיה. אתה משוחרר. תחזור לישיבה". אבל הבחור החרדי שלנו מתחלחל: "רק רגע, יש בעיה. אני לא רוצה ישיבה. אני לא מסוגל. אני רוצה ללמוד מקצוע, ומוכן עד אז לעבוד בכל עבודה: טבח בכשרות מהודרת, מלמד תינוקות, נהג, משהו".

ושוב חרפת ה-6 באוקטובר חוזרת. בכל שבוע נמצאת הסיבה לקדם את הבחירות ולהחליף את הממשלה. אך לא ברפורמה המשפטית אנו עוסקים, אלא במלחמה נגד הנאצים החדשים על גבולותינו.

המנהיגות החרדית לא רק שאינה מכירה בישראל כמדינת העם היהודי אלא היא מתייחסת למדינה בדיוק כפי שהתייחסו בעבר מנהיגי היהדות הרוסית לשלטון הצאר. ההתנהגות המבישה ביותר היא הסירוב לעמוד דום ביום הזיכרון לחללי צה"ל. בזכות החיילים הללו הם יכולים ללמוד תורה. המדינה נמצאת במשבר החמור ביותר מאז ייסודה והחרדים בשלהם: לא רק מצהירים שהצבא מנצח בזכות לימוד התורה אלא גם נותנים גיבוי ל-60% חרדים שאינם לומדים תורה ורק מתחזים ללומדי תורה כדי לקבל פטור משירות צבאי. החרדים הפכו את אזרחי ישראל המגינים על ארצם ל"חוטבי עצים ושואבי מים" עבורם.

ראש הממשלה הוא אדם עתיר זכויות ומעלות, אך למרבה הצער - גם עתיר שגיאות. על כן יש לו הרבה מעריכים, אך למרבה הצער - גם הרבה שונאים. שנאת השונאים אותו מעבירה אותם על דעתם, והתייחסותם אליו נובעת מתהומות של איבה שאיננה עניינית. על כן האידאולוגיה שלהם מסתכמת בשלוש מלים בלבד: רק לא ביבי.

על משרד החינוך להימנע מכל צעד המהווה עקיפה של צו הביניים שהוציא בג"ץ, ואשר אוסר לתמוך - החל ממחר (1.4.24) - בישיבות חרדיות בגין תלמידים חייבים גיוס שלא התגייסו. כך מבהירה (31.3.24) היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה.