הערעור נדחה: שלושה מאסרי עולם מצטברים ליצחק אברג'יל

האישום הראשון בכתב האישום עסק בעצם קיומו והפעלתו של הארגון בראשותו של אברג'יל. האישום השני - "העסקה הגדולה" - עוסק בסחר ב-800 ק"ג קוקאין שנרכשו בפרו ב-1998 בידי מנשה אליהו ומסעוד אבוטבול ונמכרו ב-2002-2001 לארגון אברג'יל ב-10 מיליון שקל.

האישום השלישי היה ניסיון לרצוח את רוזנשטיין ביוני 2003 בגני התערוכה הישנים בתל אביב באמצעות רכב ממולכד, אירוע בו נפצעו רוזנשטיין וארבעה בני אדם נוספים.
האישום הרביעי הוא החמור ביותר בכתב האישום ועוסק בניסיון לרצוח את רוזנשטיין בצ'יינג ברחוב יהודה הלוי בתל אביב באמצעות מטען שהוטמן בצ'יינג'. נפתלי מגד, בנו של הבעלים, ועוברי האורח רחמים צרויה ומשה מזרחי נרצחו בפיצוץ ו-51 בני אדם נפצעו, כולל רוזנשטיין.

האישום החמישי עוסק ברצח העבריין דוד ביטון ("דיידונה"), שלטענת אברג'יל "לכלך" על חברי ארגונו. ביטון נרצח בינואר 2003 בעת צאתו ממועדון בחולון.
האישום השישי - עוסק בגיוסה של בלדרית להברחת קוקאין מפרו בשווי 3 מיליון שקל.

האישום השביעי, "עסקת המיליון", עוסק בהברחת מיליון כדורי אקסטזי מהולנד לאוסטרליה, בשווי 34 מיליון שקל. האישום השמיני, "12 טון", עוסק בניסיון להבריח 12 טון חשיש ממרוקו לקנדה, אשר לא עלה יפה. האישום התשיעי, "44 אלף", תיאר ניסיון להבריח 44,000 כדורי אקסטזי בשווי 2.2 מיליון שקל מבלגיה לישראל.

האישום העשירי, "50 אלף", עסק בהברחת 50,000 כדורי אקסטזי, בשווי 2.5 מיליון שקל, מבלגיה לישראל. האישום האחד-עשר תיאר שורה של עסקות סמים שביצעו חברי הארגון ביפן ובמרכזן מאות אלפי כדורי אקסטזי בשווי מיליוני שקלים.
האישום השנים-עשר עוסק בדקירתו של אחד מעדי המדינה בשל סכסוך בתוך הארגון.

האישום השלושה-עשר ייחס לכל הנאשמים עבירות מס במסגרת ארגון פשיעה בדמות העלמת הכנסותיהם מפעילותם העבריינית. יצחק אברג'יל העלים 193 מיליון שקל; ריחן העלים 33 מיליון שקל; מלול העלים 33 מיליון שקל; לוקר העלים 37 מיליון שקל.

אלרון מאמץ כמעט במלואו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים גיליה רביד, ירון לוי ושי יניב), לאחר ניתוח נרחב של הראיות שעמדו בבסיסו. הוא אומר: "ההליך הפלילי המורכב והעצום שנוהל בתיקים אלה, חשף בפנינו ארגון פשיעה אלים ורב עוצמה, שפעילותו הבינלאומית הנרחבת נמשכה לאורך תקופה של מספר שנים.

"פעילותו העבריינית של הארגון הייתה תקדימית הן בממדיה והן בתוצאותיה הקטלניות. הארגון ביצע סחר חובק עולם בסמים, בהיקפים עצומים, וביצע עבירות אלימות מתוכננות נגד מתחריו, לרבות מעשי רצח, שמטרתן הייתה להגביר את כוחו של הארגון ולגבור על יריביו. מעשי האלימות השיטתיים בוצעו תוך גרימת נזקים לרכוש פרטי וציבורי, ותוך התעלמות מוחלטת מאפשרות הפגיעה באזרחים תמימים, בניגוד לכל נורמה בסיסית מקובלת וערכי חברה אנושיים. הנה כי כן, הפרשה הנדונה בהליכים אלה היא ייחודית בחומרתה ובהיקפה, בריבוי האירועים והמשתתפים בה, וכורכת מערערים שמסוכנותם חריגה ברובם, על-רקע העבירות בהן הורשעו.

"...מרבית הטענות המצויות במוקד הערעורים שבפנינו – תקפו את מהימנות עדי המדינה בפרשה. אדגיש כבר עתה כי אין מדובר בעוד מקרה שגרתי של קביעות מהימנות של ערכאה דיונית ביחס לעדים שהעידו, אשר ערכאת הערעור ככלל, לא מתערבת בהן. בענייננו התרשמתי כי יתרונות הערכאה הדיונית ומועצמים מעבר למקרים הרגילים, זאת מאחר שעדי המדינה העידו בפני בית המשפט המחוזי משך זמן רב, על פני ישיבות רבות וארוכות, חלקם על פני חודשים רבים, ויכולתה של הערכאה הדיונית להתרשם ממהימנות עדותם גבוהה באופן בולט במיוחד.

"על כן אני סבור, כי אם בכל תיק רגיל, ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בממצאי מהימנות של עדים, קל וחומר נכון הדבר בתיקים שלפנינו – כפוף להקפדה הנדרשת ביחס לראיות הסיוע שבלעדיהן הרשעת נאשם, שבבסיסה עדותו של עד מדינה, לא תעמוד".

אלרון מוסיף: "דיוני ההוכחות בתיק זה נשמעו בבית המשפט המחוזי במשך כחמש שנים, והתרשמתי, לאחר עיון מעמיק בחומר שהוגש לנו, כי נפרסה בפני הערכאה הדיונית תשתית ראייתית מבוססת ומוצקה, ובמרכזה עדויותיהם של חמישה עדי מדינה, אשר כל אחד מהם האיר בעדותו חלקים שונים של פעילות ארגון הפשיעה והוסיף מידע על המבנה שלו. במרבית המקרים, עדויות עדי המדינה השתלבו זו בזו, סייעו זו לזו, ואף זכו לסיוע מראיות משמעותיות נוספות, ובראשן שיחות שנקלטו בהאזנות סתר בין מעורבים שונים בפרשה, השופכות אף הן אור על פעילות הארגון.

"התמונה הכללית שעלתה מן העדויות הייתה ברורה, וחשפה ארגון פשיעה שפעל בצורה מאורגנת והיררכית, שעיקר מטרתו הייתה לשלוט על עולם הפשע של ישראל, תוך מאבק אלים ביריביו. כאמור, לצד פעילותו האלימה, הארגון אף ביצע עסקות סמים חוצות יבשות, בהיקפים של סכומי כסף עצומים, אשר אפשרו את מימון פעילותו והוצאה לפועל של מטרותיו"

השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם אלרון. את העבריינים ייצגו עוה"ד יעקב שקלאר, חיים אוחנה, אביגדור פלדמן, מיקי חובה, רצון דרחי, שרון זלינגר, ירום הלוי, אבי אודיז, שחף גרייף, נתנאל קורמן, גלאון קפלנסקי, ליגל יחזקאל, לירון שרקוביק, ערן זמיר ויורם שפטל. את המדינה ייצגו עוה"ד יעל שרף, ניסים מרום, שרון הר-ציון, אביה ברדע, הדר פרנקל ונתנאל בוג'ו.