משה חוגג יחזיר לקופת חדלות הפרעון של חברת Invest.com שהייתה בבעלותו 2.65 מיליון דולר שנטל שלא כדין, מתוך התמורה ממכירת הדומיין Invest.com ל
טדי שגיא ב-3.2 מיליון דולר. כך קובע סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חגי ברנר. בתוספת ריבית והצמדה, מדובר על למעלה מ-10 מיליון שקל.
חוגג פעל בתחום הבלוקצ'יין והיה הבעלים של קבוצת בית"ר ירושלים. סינגולריטים היא קרן הון סיכון בשליטת חוגג, שהייתה הבעלים של IDC Investdotcom Holdings. חברת-הבת הישראלית של IDC היא Invest.com, המצויה בהליכי חדלות פרעון מאז 2021. הנאמן שלה הוא עו"ד אסף שמרת, שהגיש את התביעה נגד חוגג. לצידו נתבע איש העסקים עודד קובו, שתיווך בעסקה בין חוגג לשגיא. לפני שנתיים קבעה המשטרה, כי יש בסיס ראייתי להאשים את חוגג בעבירות מרמה וגניבה, ולא בעבירות מין שיוחסו לו גם הן; התיק ממתין להחלטת הפרקליטות.
שמרת טען, כי Invest מכרה את הדומיין בשנת 2020 לחברת גיב הופ ב-2.65 מיליון דולר, כאשר בפועל הייתה זו מכירה למראית עין. גיב הופ מכרה אותו כעבור מספר חודשים לשגיא ב-3.2 מיליון דולר, ומתוכם העבירה 2.65 מיליון דולר לחברת סינגולריטים. קובו קיבל דמי תיווך ב-500,000 דולר, ואילו גיב הופ קיבלה את היתרה - 50,000 דולר. חברת IDC לא קיבלה דבר, למרות שהיא הייתה בעלת הדומיין.
ברנר קיבל את תביעתו של שמרת נגד חוגג, ודחה את תביעתו נגד קובו. הוא קובע, כי חוגג ניווט לבדו את פעילותה של IDC והוא אף עמד מאחורי מכירתו של הדומיין, שהיה הנכס העיקרי שלה - ושכאמור תמורתו לא קיבלה דבר. "אין ספק כי היכולת לקדם עסקה מסוג זה ולהוציאה אל הפועל אינה נחלתו של מתווך כך סתם, כפי שניסה חוגג להציג את עצמו, אלא היא תולדה של פעילות מצד מי שמנהל את החברה ומכוון את התנהלותה העסקית הלכה למעשה", קובע ברנר.
"זולת חוגג, איש מטעם החברה לא היה מעורב בעסקת הדומיין בשום צורה ואופן", מוסיף ברנר. "חוגג היווה את 'הפנים' של החברה בישראל והרוח החיה מאחוריה, והוא אשר הוביל לבדו ובמו ידיו למכירת הנכס העיקרי שלה. חוגג לבדו הוא שיזם, ביצע והכווין
את הפעולות המהותיות הכרוכות בהוצאת העסקה אל הפועל, בדמות המאמצים למכירת הדומיין, איתור קונה ועיצובה של מתכונת העסקה, בעוד שהאורגנים הפורמליים של החברה ועורכי דינה הסתפקו בפעולות טכניות".
לדברי ברנר, "התפטרותו של חוגג מתפקידו הרשמי כדירקטור בחברה בשנת 2018, לא נועדה אלא להרחיק ממנו כל אחריות המוטלת על-פי דין על נושאי משרה בחברה ולהכביד על המצאת כתבי בי דין לחברה באמצעותו, שעה שהלכה למעשה, לא חל כל שינוי במעמדו האמיתי של חוגג כמי שמכוון לבדו את פעילותה של החברה, בבחינת 'על פיו יישק דבר'... חוגג שימש נושא משרה בחברה, בדיוק כפי שהתרשם קובו בזמן אמת. והרי ידוע שאם דבר מה נראה כמו ברווז, שוחה כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז – כנראה שזה ברווז".
|
"חוגג כותב מחדש את דיני חדלות הפרעון"
|
|
|
|
|
 ברנר. דחה את התביעה נגד קובו [צילום: בוצ'צ'ו]
|
ברנר קובע: "חוגג יזם, תכנן, קידם והוציא לפועל עסקה שהניבה
כספים אך ורק לחברה בשליטתו (סינגולריטים) ולמתווכים בעסקה (קובו וגיב הופ), ולא לאף נושה אחר של החברה [IDC]. חוגג עשה כן מכוח השפעתו על החברה ויכולתו לכוון את פעילותה, מבלי שזו זכתה לתמורה כלשהי בגין מכירת הנכס המהותי שלה". חוגג טען בעדותו, כי לא היה פסול בכך, שכן IDC יצאה נשכרת ממחיקת חוב שלה כלפי סינגולריטים. על כך אומר ברנר:
"חוגג 'כותב מחדש' את דיני חדלות הפירעון ודיני חובת האמון וחובת הזהירות של נושא משרה, ומשמיע לנו שנושא משרה בחברה חדלת פירעון רשאי על דעת עצמו להחליט אלו חובות החברה תפרע (לו עצמו באמצעות חברת סינגולריטים) ואילו חובות לא ייפרעו כלל (החובות לשאר הנושים). כל זאת, שעה שהוא פועל בניגוד עניינים מוחלט ומעדיף את טובתו שלו על פני טובתה של החברה וטובתם של שאר נושיה".
לדברי ברנר, "חוגג רוקן את החברה מנכס מרכזי ומהותי שלה, רק כדי לפרוע חובות לחברה בשליטתו המלאה (ואולי גם לבעלי מניות אחרים), תוך שהוא שולל מהחברה את היכולת לפרוע חובות לנושים אחרים שאינם מקורבים אליו. מה שברור הוא שהחברה לא קיבלה ולו אגורה שחוקה מכספי התמורה, שיועדו מראש, כבר במעמד חתימת הסכם המכר, להיות מועברים אל סינגולריטים ולא לחברה או לצד שלישי אחר". הוא הפר את חובותיו כלפי IDC וגרם לה נזק, ואף ייתכן שהוא פעל כלפיה בתרמית, קובע ברנר.
ברנר דחה את תביעתו של שמרת נגד קובו (וגם נגד גיב הופ), באומרו שחוגג שכר אותם כדי להעניק ל-IDC שירותי תיווך חיוניים, לאור קשרים קודמים בין קובו לבין שגיא. הם מילאו את תפקידם ולא נטלו חלק בהחלטתו של חוגג ליטול את התמורה לעצמו, ולא ידעו שמדובר בהברחת נכסים מ-IDC. קובו אומנם קיבל 15% מהתמורה ששילם שגיא, אך הוא רקם עסקה בה נמכר הדומיין ב-2.2 מיליון דולר יותר מהמחיר הראשוני, ולכן לא ניתן לקבוע שהעמלה הייתה גבוהה מדי.
חוגג חויב להחזיר ל-IDC סכום של 2.65 מיליון דולר לפי השער היציג באוקטובר 2020 (דהיינו 9 מיליון שקל), בתוספת ריבית והצמדה מאותו מועד, שיחדיו הם כאמור למעלה מ-10 מיליון שקל. חוגג חויב בתשלום הוצאות בסך 120,000 שקל, ואילו שמרת ישלם 25,000 שקל לקובו וגיב הופ. את שמרת ייצגו עוה"ד ליאור דגן, לירון ליברמן וצבי קרל; את חוגג ייצגו עוה"ד עמית פינס, ליהי בלומנפלד וטל ארזי; את קובו וגיב הופ - עוה"ד אמיר ברטוב ובצלאל רודריג; ואת הממונה על חדלות פרעון - עו"ד כלנית הרמלין-וגר.
|
|
|
News1
| תגובות
אמיר ברטוב / Amir Bartov
תפוס כינוי יחודי
מעבר מרכז הכובד לרשתות החברתיות הפרוצות 
