בג"ץ ביטל פה אחד את הדחתה של מיארה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה

עמית קובע, כי בהחלטה על שינוי מנגנון הפסקת הכהונה נפלו פגמים הליכיים רבים המחייבים את בטלותה. הממשלה לא הייתה רשאית להחליט על פיטוריה של מיארה מכוח מנגנון הפסקת הכהונה החדש, מבלי לפנות קודם לכן לוועדה המקצועית-ציבורית. לכן, מדגיש עמית, מיארה מוסיפה לכהן בתפקידה כדין, על כל המשתמע מכך.

עמית מציין, כי תצהיר התשובה שהגישה הממשלה היה קצר ולקוני, חסר מענה מפורט לטענות שהועלו בעתירות, למעט חזרה על הטענה הכללית בדבר סמכות הממשלה לשנות מהחלטות קודמות, ולא הכיל כל נימוק שבכוחו לשנות את המסקנה הלכאורית כי נפל פגם בהחלטות. לפיכך, ובהתחשב בבחירת הממשלה שלא להתייצב לדיון בעל-פה, די במצב דברים זה כדי להפוך את הצו על תנאי למוחלט ואף אפשר לסיים בכך את הדיון, הוא אומר.

עמית מונה את הפגמים הרבים שנפלו בהחלטה על הקמת ועדת השרים, ואומר שדי בהם כדי לבטל אותה. ביניהם: ההחלטה אושרה בהליך בזק - ארבעה ימים בלבד לאחר פרסומה, מתוכם שני ימי עבודה; ללא עבודת מטה מסודרת; ללא תשתית עובדתית או משפטית הולמת; ללא היוועצות עם גורמי מקצוע; ומבלי שנבחנו חלופות אחרות.

כל זאת נעשה בניגוד לעבודה המקצועית והממושכת שביצעה ועדת שמגר, ותוך סטייה חדה וניכרת ממסקנותיה. הוועדה קבעה בשעתו, כי יש להציב מגבלות פורמליות על סמכות הממשלה בהליכי המינוי והפסקת הכהונה, כדי להבטיח שהיועץ המשפטי לממשלה יפעל כגורם מקצועי ובלתי תלוי, שאינו כפוף למרוּת הממשלה בביצוע תפקידו. "סמכות הממשלה לחזור בה מהחלטותיה כפופה מטבעה לעקרונות ולכללי המשפט המינהלי – עליה להתקבל בהליך דיוני תקין וסדור, בהעדר שיקולים זרים, בהגינות, בסבירות ובמידתיות:", מדגיש עמית.

עמית מוסיף: "חרף ניסיונה של הממשלה להציג את ההחלטה כתיקון 'מוגבל', בפועל מדובר בשינוי מבני מהותי, אשר כוון לביטול רכיב יסודי במנגנון הפסקת הכהונה שעליו המליצה ועדת שמגר". מעורבות הוועדה בהדחת היועץ נועדה להבטיח שהוא יוכל, כשומר סף, לקיים סמכויותיו וחובותיו כגורם מקצועי, כשיר, ובלתי-תלוי שאינו כפוף בביצוע כוחותיו וחובותיו למרותה של הרשות המבצעת" (כלשון הוועדה). החלטת הממשלה "מערערת איזון עדין זה, ובמובן זה לא ניתן להקל ראש בחשיבותה הציבורית ובהשלכותיה, הנוגעות לליבת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה וליחסי הגומלין בינו ובין הממשלה".

עמית מעיר, כי "ההנמקה החלקית שסיפקה הממשלה אינה רק חלקית – אלא סובלת מחוסר הגיון פנימי בולט: לטענת הממשלה, ההחלטה נועדה לתת מענה לקושי באיוש נציג מקרב שרי המשפטים או היועצים המשפטיים לשעבר, מאחר שמרביתם כבר הביעו עמדה בעניין הפסקת כהונתה של היועצת. ואולם הפתרון שנבחר היה דווקא מינוי גוף שכל חבריו הביעו עמדה נחרצת בנושא ותמכו בהצעת אי-האמון ביועצת המשפטית לממשלה".

עמית מוסיף, כי אין להתעלם מכך שהשינוי במנגנון הפסקת הכהונה נעשה בדיעבד – לאחר שהממשלה כבר הצהירה בפומבי על רצונה להביא לסיום כהונתה של מיארה – וזאת בהמשך לחוסר שביעות רצונה של הממשלה ממועמדים שנבחנו לוועדת גרוניס ומתוך ניסיון להתגבר על "מכשול" לכאורי זה. לאור זאת, ברור שגם החלטת ההדחה בטלה, וזאת לצד העובדה שגם בה נפלו פגמים.

עוד מתייחס עמית לפגיעה החוזרת ונשנית במעמדה של מיארה, כפי שהוצגה בבקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט. לדבריו, העולה מן הבקשות מעורר אי-נחת רבה, ושלטון החוק חל על כל אדם, ובכלל זה על רשויות המדינה ואורגניה. על-רקע זה הבהיר עמית, כי תוצאתו של פסק הדין ברורה: מיארה מוסיפה לכהן בתפקידה כדין; החלטת הפיטורים בטלה; וכל פעולה חד-צדדית שיש בה כדי לשנות ממעמדה, מסמכויותיה או מדרכי עבודתה בזיקה להחלטת הפיטורים, אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין.