עתידן של לונדון ובריטניה תלוי בכך שימשיכו להוות מגנט

הן הימין והן השמאל אוהבים לחבוט בלונדון. דונלד טראמפ טוען שהיא שטח הפקר הנשלט חלקית בידי השריעה; הפופוליסט נייג'ל פאראג' אומר שהפשיעה בה יצאה משליטה ושהיא קורסת. חברי הלייבור טוענים שלונדון שגשגה זמן רב מדי על חשבון יתר חלקי בריטניה; קייר סטארמר הזכיר אותה רק פעם אחת בנאומו בוועידת המפלגה – כאשר דרש להשקיע יותר במקומות אחרים.

שתי התפיסות מוטעות – טוען אקונומיסט [שמשרדיו שוכנים בעיר]. לונדון היא אחת מערי הבירה הבטוחות ביותר בעולם והפשיעה האלימה בירידה מזה שנים. שיעור מעשי הרצח הוא הנמוך ביותר אי-פעם; הסיכוי של תושב מיאמי להירצח גבוה פי שישה. לצד זאת, לונדון בקשיים כלכליים מאז המשבר הפיננסי והברקזיט, וכל בריטניה נפגעת. אובדן התפוקה בה אחראי ל-42% מההאטה במדינה בשנים 2019-2007. כאשר לונדון צומחת, מיסיה מסבסדים מקומות אחרים. היא אחראית לרבע מהתוצר הלאומי; מתחרותיה אינן מנצ'סטר ולידס אלא ניו-יורק וטוקיו.

הלייבור צריך לפתח את הנכס החזק ביותר של בריטניה, לא להזניח אותו. למרות כל בעיותיה, לונדון היא המרכז הפיננסי השני בגודלו בעולם (אחרי ניו-יורק) ומייצרת יותר יוניקורנים (חברות הזנק בשווי מיליארד דולר) מכל מקום אחר באירופה. ארבע מבין עשר האוניברסיטאות המובילות בעולם שוכנות בסביבתה. הטובים ביותר נמשכים אליה.

עתידן של לונדון ובריטניה תלוי בכך שימשיכו להוות מגנט. מקומות כמו דובאי מושכים בזכות המיסים הנמוכים והדיור הזול, אך בעוד מילאנו וסינגפור פורסות שטיח אדום – הלייבור שומט את הקרקע. במקום להוציא כמה שיותר במיסים מתושבים לא-קבועים, הממשלה צריכה להציב את משיכת הכשרונות במרכז האסטרטגיה שלה.

צעד אחד הוא להתגבר על חוקי ההגירה הפוגעים בבריטניה. המסע של טראמפ נגד מהגרים מיומנים מהווה הזדמנות: אקונומיסט מצא, כי מי שנדחים בארה"ב יעדיפו את בריטניה על פני כל מקום אחר. אבל ממשלת הלייבור מתכוונת להגביל את הוויזות לסטודנטים ולהכפיל לעשר שנים את השהות הדרושה כדי לקבל תושבות קבע. עליה להוריד את עלויות הוויזה (10,000 ליש"ט), לספק מסלולים קלים יותר לאזרחות ולהבהיר שזרים מבריקים יתקבלו בברכה.

מכשול נוסף הוא הדיור. חלקו של שכר הדירה בהכנסה הממוצעת גבוה בלונדון מאשר בטוקיו ופריז. חוקי דיור בר-השגה מחניקים את הפיתוח; הלייבור צריך להקל את הבנייה. לבסוף, לונדון צריכה לחדש את התשתיות המקרטעות שלה. היא אינה זקוקה למענקים ממשלתיים גדולים כדי לבנות אותן, אלא יותר סמכויות ליטול הלוואות ולגבות מיסים.

כדי לגרום ללונדון לשוב ולצמוח, על הממשלה לקשר את ערי הלווין לכלכלת הבירה בצורה הדוקה יותר, לשלב את התחבורה ולהקל על מגבלות הבנייה בהן. במאה ה-19 לונדון ובריטניה פרחו יחדיו, ואילו כיום העולם כולו ייצא נשכר מהזרמת דם חדש לעיר. מרכזים עולמיים אמיתיים מאפשרים התקדמות אנושית – מקומות בהם רעיונות, כסף וכשרון מתמזגים. כאשר ארה"ב מציבה חסמים ולסין קשה לעבור, מקומות כאלה הם נדירים. הלייבור צריך להפגין קצת אהבה כלפי לונדון.