רעייתו של עד המדינה פילבר: ׳׳הוא הבין שהמשטרה הציגה לו מצג שווא׳׳

אילנית פילבר, רעייתו של עד המדינה שלמה פילבר, מסרה (יום ב', 20.04.26) עדות הגנה דרמטית בבית המשפט המחוזי בירושלים, בפני הרכב השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם. פילבר חשפה בדמעות את השבר הנפשי של בעלה כשגילה כי עדותו המפלילה בתיק 4000 התבססה על נתונים שגויים שהוצגו לו בחקירה, והצהירה: "הוא הבין שהמשטרה הציגה לו מצג שווא".

על-פי הנתונים שמסרה, השבר התרחש לאחר שהסנגור של ראש הממשלה, עו"ד בעז בן-צור, הראה לפילבר במהלך עדותו כי פגישת ההנחיה לא יכלה להתקיים במועד שהציגה לו המשטרה. "באותו לילה הוא לא ישן, הוא היה קרוע", העידה רעייתו ותיארה כיצד בעלה הבין שגרסתו נבנתה על בסיס מצג מוטעה. "למחרת הוא קם להעיד וניסה לרצות את כולם כדי שלא יפגעו בו. ריחמתי עליו".

טראומה בחיפוש המשטרתי ולחץ על הילדים

במהלך עדותה פירטה פילבר את מסכת הלחצים הכבדה שהופעלה על המשפחה, הכוללת תיאור של חיפוש משטרתי אגרסיבי בביתם בפתח תקוה. "הגיעו חוקרים בבוקר ולקחו פלאפונים, גם של הילד בן ה-10. הילדים היו מבועטים", סיפרה בכאב. היא תיארה כיצד החוקרת רינת סבן נצמדה אליה ומנעה ממנה ללוות את בנה בן ה-10 לשכנים, בזמן שזה שתק ולא דיבר במשך שעות מרוב בהלה. "עמדה מולי רינת סבן, לא נתנה לי לנשום. רציתי להוציא גבינה צהובה מהמקרר היא בקושי נתנה לי. התנהלו שם כאילו זה הבית שלהם. מומו ישב בסלון כבוי, והבן שלי שתק".

פילבר הוסיפה כי כשרצתה לדבר עם עורך דינה, דרור ארד-איילון, החוקרת סבן ניסתה למנוע זאת ממנה בניגוד לחוק. "דרור אמר לי שזו זכות שלי, אמרתי לו את זה", העידה. היא תיארה את הזלזול של אנשי המשטרה בערכי המשפחה: "אחד החוקרים אמר לי - אין לך מונופול על אלוהים. הרשו לי להכין ארוחת בוקר לילד שלי רק אצל השכנה".

זוגיות איתנה ומשבר כלכלי חריף

אילנית פילבר, כלכלנית במקצועה שעבדה שנים רבות ברכבת ישראל בתפקידי רגולציה וניהול סיכונים, תיארה את הקשר העמוק עם בעלו אותו הכירה בעבודה ברכבת והם נשואים מאז נובמבר 2005. "הוא החבר הכי טוב שיש לי, אהבה גדולה ומשפחה מגובשת", סיפרה. לדבריה, בשלוש השנים האחרונות עזבה את הרכבת ובשנה האחרונה היא עובדת לצד בעלה.

פילבר שחזרה את הרגעים שקדמו לחתימה על הסכם עד המדינה, והסבירה כי ההחלטה נבעה מחוסר יכולת לעמוד בנטל הכלכלי והנפשי הכבד באותה תקופה שבה פילבר לא עבד. "אמרתי לו - תן להם כבר את מה שהם רוצים, לא אכעס אם שיקרת שאין לך. הוא אמר לי 'אבל אין לי כלום לתת'". לדבריה, בעלה הסביר את החתימה על ההסכם בשיקולי הישרדות מול הכוח הדורסני של המערכת: "אין לי שני מיליון שקל וחמש שנים מהחיים".

ערעור גרסת הליבה של התביעה

העדות שפכה אור על האופן שבו חוקרי המשטרה חתרו להגיע לנתניהו בכל מחיר, תוך הפעלת לחץ נפשי וכלכלי כבד על המשפחה. אילנית פילבר הדגישה כי בעלה חש לכוד בבית המעצר ובחדרי החקירות, וכי החתימה על ההסכם הייתה הדרך היחידה להפסיק את הסבל המשפחתי, גם אם פירוש הדבר היה אימוץ תזות שהוכתבו לו על-ידי החוקרים.

העדות של אילנית פילבר בפני השופטים חושפת כי עד המדינה פעל תחת מצג שווא משטרתי ולחץ נפשי וכלכלי בלתי סביר, מה שמציב את גרסת התביעה בתיק 4000 בפני משבר אמינות חריף.