טעות מחשובית סיבכה פסק דין - והשופטת ספגה ביקורת

נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, מתח ביקורת על שופטת בבית משפט השלום, לאחר שבעל דין נותר עם פסק דין שאינו ניתן למימוש בהוצאה לפועל בשל שיבוש טכני בפרטי הנתבעים - ונשלח להגיש ערעור במקום לקבל סיוע בפתרון התקלה. ההחלטה שפורסמה (17.5.26) עוסקת בתלונה שהגיש עורך דין שייצג תובע, בטענה כי אף שפסק הדין ניתן לטובת מרשו, לא ניתן היה לאכוף אותו בפועל.

הנציבות בחרה מסיבותיה שלא לחשוף את שמה של השופטת.

התקלה: פסק דין שאין דרך לבצע

לפי התלונה, כבר בעת הגשת התביעה נרשמו שמותיהם של שני נתבעים כאילו מדובר בנתבע אחד, ולצדם הופיע מספר תעודת זהות של אחד מהם בלבד. בהמשך, בפסק הדין עצמו הופיע שמו של נתבע אחד בלבד, בעוד שמספר הזהות שנרשם שייך דווקא לנתבע ששמו הושמט. התוצאה הייתה מעשית: לא ניתן היה לממש את פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל.

עורך הדין טען כי פנה שוב ושוב לבית המשפט כדי לתקן את השיבוש, אך לשווא. לדבריו, כל ניסיונותיו להביא לתיקון הטעות עלו בתוהו, אף שמדובר בתקלה שמנעה לחלוטין את מימוש תוצאת ההליך.

תגובת השופטת: הדרך היא ערעור

השופטת טענה בתגובתה כי התלונה היא למעשה ניסיון לעקוף מסלול ערעורי. לדבריה, כתב התביעה נוסח מלכתחילה באופן מטעה וחסר, שכן לא כלל את מלוא פרטי הנתבעים הדרושים לצורך מימוש פסק הדין. עוד ציינה כי המתלונן לא ביקש לתקן את הטעות במהלך ההליך או סמוך לאחר מתן פסק הדין, וכי לפי הבנתה אין בידיה סמכות לבצע את התיקון בדיעבד. הדרך הנכונה, לשיטתה, הייתה הגשת ערעור לערכאה המוסמכת.

כדי להשלים את התמונה, פנה הנציב גם לגורמים נוספים במערכת בתי המשפט, במטרה לברר כיצד התגלגלה התקלה מבחינה מערכתית.

עמדת הנציב: האחריות אינה חד-צדדית

הנציב קולה קבע כי מדובר ב"טעות מתגלגלת", שמקורה כבר בכתב התביעה ובהגדרת שני נתבעים כנתבע אחד. לדבריו, הטעות ליוותה את ההליך כולו, והמתלונן עצמו לא פעל לתקנה בשלבים מוקדמים. לכן, קבע, אין זה ראוי להטיל את מלוא האחריות על השופטת בלבד.

עם זאת, הנציב הדגיש כי בכך אין די. גם אם מקור התקלה לא היה במותב עצמו, על בית המשפט לפעול באופן שמבטיח כי החלטותיו יהיו ישימות. במקרה זה, כתב, ניכר כי השמטת שם הנתבע מפסק הדין נבעה מטעות מחשובית או מערכתית, גם אם מקורה המדויק לא הוברר.

הביקורת: נוקשות שלא לצורך

קולה נמנע מלהכריע אם השופטת הייתה מוסמכת לתקן את הטעות מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, או אם קיים נתיב אחר בדין לצורך התיקון - מאחר שמדובר בהחלטה שיפוטית שאינה בסמכות בירורו. אולם בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך, הוא קבע כי השופטת נהגה במתלונן "בנוקשות שלא לצורך".

לדבריו, כאשר בעל דין נותר ללא אפשרות מעשית לקיים פסק דין שניתן על-ידי בית המשפט, מצופה כי המערכת תנסה לסייע לו למצוא פתרון המצוי בגדר סמכותה. שליחתו להגיש ערעור במקרה של תקלה טכנית, נקבע, היא מהלך מוקשה שמסרבל את ההליך, מעמיס שלא לצורך על בתי המשפט, פוגע באמון הציבור וגורם להוצאות מיותרות גם לצדדים וגם לקופת המדינה.

מערכת משפט, לדעת הנציב, אינה נמדדת רק בעצם מתן פסק הדין, אלא גם ביכולתו של האזרח לממש אותו בפועל.