הכלב באמת קורא את הפנים שלכם - גם כשאתם מפחדים או עצובים

גם פחד, כעס ועצב אינם נראים אותו דבר למוח הכלבי

בניסוי השני צפו 12 כלבים בפנים המביעות שמחה, פחד, כעס ועצב. כאשר נותחה הפעילות באזורים מסוימים במוח, ניתן היה להבדיל היטב בין פנים שמחות לבין הבעות שליליות.

כאשר החוקרים הרחיבו את הניתוח לכלל המוח, התגלו גם הבדלים בתוך קבוצת הרגשות השליליים: דפוס הפעילות אפשר להבחין בין פחד לעצב ובין פחד לכעס. לעומת זאת, לא נמצאה הבחנה ברורה בין כעס לעצב.

זהו החידוש המרכזי במחקר: עד כה היה ידוע שכלבים יכולים להבחין בין הבעות חיוביות לשליליות, אבל כאן התקבלה עדות מוחית לכך שהם מסוגלים להבדיל גם בין לפחות חלק מהרגשות בעלי אותו מטען שלילי.

בלי קול, ריח או תנועות גוף

הכלבים ראו רק תמונות סטטיות של אנשים זרים. הם לא שמעו את קולם, לא הריחו אותם ולא ראו תנוחת גוף או תנועה.

זה חשוב משום שבחיי היום-יום כלבים משתמשים בכל החושים האלה יחד כדי להבין בני אדם. העובדה שנמצאה הבחנה גם מתצלום פנים בלבד מעידה שלפנים האנושיות עצמן יש משקל משמעותי עבורם.

אלפי שנות חיים לצד בני אדם

החוקרים סבורים שהיכולת קשורה להיסטוריה הארוכה של ביות הכלב ולחיים המשותפים עם בני אדם. כלב שמסוגל לזהות במהירות אם האדם מולו רגוע, שמח או מאיים עשוי לזכות ביתרון משמעותי בתקשורת ובשיתוף פעולה.

הממצא עשוי לעניין גם בהקשרים מעשיים של אילוף וטיפול באמצעות כלבים. הבעות פנים של המטפל או הבעלים יכולות להיות חלק מן המידע שהכלב משתמש בו בזמן למידה.

לא הוכחה שהכלב "מבין עצב"

יש כאן הסתייגות חשובה. העובדה שמוח הכלב מגיב אחרת לפנים עצובות ולפנים מפוחדות אינה מוכיחה שהוא מבין את המושגים "עצב" או "פחד" באופן שבו בני אדם מבינים אותם.

ייתכן שהוא מזהה תבניות חזותיות שונות ולומד שהן קשורות למצבים והתנהגויות שונים של בני אדם. המחקר גם אינו מראה בהכרח מה הכלב יעשה בעקבות הזיהוי.

המדגם קטן מאוד - שמונה כלבים בניסוי הראשון ו-12 בשני - ורוב בעלי החיים היו בורדר קולי. כל הכלבים היו חיות מחמד שחיו במשפחות מטפלות, ולכן החוקרים עצמם מזהירים שהתוצאות אינן בהכרח זהות אצל גזעים אחרים או אצל כלבים שחיו בסביבה שונה.

המסר המרכזי בכל זאת ברור: הפנים שלנו מספקות לכלב יותר מידע מכפי שאפשר היה להוכיח עד כה - והמוח שלו מבחין לא רק בין שמחה לאי-שמחה, אלא גם בין סוגים מסוימים של רגשות שליליים.