דוחות ראמ"ה: רק 3% מתלמידי ט' עומדים בדרישות במדעים

באנגלית לכיתות ו' נמצאו 36% מהתלמידים ברמת הביצוע הגבוהה, לעומת 34% ברמה הנמוכה. הפערים בין סוגי הפיקוח בקרב דוברי העברית גדולים: ממוצע תלמידי החינוך הממלכתי היה 311 נקודות, בממלכתי-דתי 289 ובחינוך החרדי 263 בלבד. 44% מתלמידי הממלכתי הגיעו לרמת הביצוע הגבוהה, לעומת 27% בממלכתי-דתי ו-17% בחינוך החרדי, שבו 57% מהתלמידים נמצאו ברמה הנמוכה.

גם כאן יש הסתייגות משמעותית באשר להשתתפות: שיעור ההשתתפות הכולל עמד על 71%, ובקרב דוברי העברית על 67% בלבד, לעומת 87% בקרב דוברי הערבית. ראמ"ה מייחסת את הנתון הנמוך לשביתת מורים שהתקיימה ביום המבחן. בפיקוח הממלכתי שיעור ההשתתפות היה 60% בלבד, ובקרב תלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה 48%.

במתמטיקה לכיתות ו' התמונה טובה יותר, אך עדיין רק 37% מהתלמידים נמצאים ברמת הביצוע הגבוהה. 26% נמצאו ברמה הבינונית, 19% ברמה בינונית-נמוכה ו-18% ברמה הנמוכה. הממוצע בקרב דוברי עברית היה 301 נקודות ובקרב דוברי ערבית 297.

גם במתמטיקה ניכרים פערים חברתיים וכלכליים. בקרב דוברי עברית הגיעו תלמידים מרקע גבוה לממוצע של 309 נקודות, לעומת 285 בקרב תלמידים מרקע נמוך. בחינוך הממלכתי הממוצע היה 305 נקודות, בממלכתי-דתי 301 ובחינוך החרדי 279. במגזר הבדואי בדרום נרשם גם כן ממוצע של 279 נקודות.

במבחן בעברית לדוברי ערבית בכיתות ו' רק 20% מהתלמידים נמצאו ברמת הביצוע הגבוהה, בעוד 29% נמצאו ברמה הנמוכה. במגזר הדרוזי הגיעו 29% לרמה הגבוהה והממוצע עמד על 320 נקודות, ואילו בקרב תלמידים בדואים בדרום רק 11% היו ברמה הגבוהה והממוצע עמד על 283. עוד נמצא פער של 17 נקודות בין בנות לבנים בכלל אוכלוסיית דוברי הערבית, לטובת הבנות.

העימות הגלוי בין שר החינוך יואב קיש לראמ"ה החריף באביב, לאחר פרסום תוצאות קשות במבחני תנופה באנגלית ובשפת אם לכיתות ט'. לאחר הפרסום הורה קיש לעצור את פרסום התוצאות במקצועות נוספים, ובהם מדעים, בטענה שהתגלו בעיות מקצועיות בתהליכי העבודה ובהצגת הנתונים. זמן קצר לאחר מכן התברר כי במבחן המדעים, שאת פרסומו ביקש לעכב, רק 3% מהתלמידים הגיעו לרמת הביצוע הגבוהה.

בלב המחלוקת עומדת שאלת העצמאות המקצועית של ראמ"ה. מנכ"ל הרשות, ד"ר גל אלון, טען כי לשר יש סמכות לתאם את מועד פרסום הנתונים, אך לא לקבוע את תוכנם, והאשים את המשרד בניסיונות להשפיע על אופן הצגת הממצאים. קיש, מנגד, טען כי הבעיה אינה עצם פרסומם של נתונים שליליים אלא כשלים מקצועיים באופן שבו ראמ"ה מציגה אותם, והדגיש בין היתר כי מדובר במבחנים במתכונת חדשה שאינה מאפשרת השוואה ישירה לשנים קודמות.

המתיחות הפכה בהמשך לעימות מוסדי ואישי. קיש פנה לנציבות שירות המדינה בבקשה לפתוח בהליך בעניינו של אלון, ובמקביל קידם הקמה של יחידות מדידה והערכה נוספות בתוך משרד החינוך. אלון מצדו טען כי מדובר בניסיון לפגוע בעצמאות המקצועית של ראמ"ה. לנוכח הטענות המקצועיות החליט קיש למנות את פרופ' עמי מויאל לבדיקת המחלוקת בין הצדדים.

בסוף אוגוסט חל מפנה נוסף, כאשר לפי חוות הדעת של היועצת המשפטית לממשלה שר החינוך אינו מוסמך למנוע מראמ"ה לפרסם את תוצאות המבחנים. בעקבות זאת הודיע אלון כי הנתונים יפורסמו. הפרסום הנוכחי מגיע על-רקע אותה קביעה, אף שמשרד החינוך מציג אותו כעת כפרסום שנעשה בהתאם להנחיית קיש.

מבחינה ציבורית ומוסדית, הפרסום הנוכחי אינו מהווה חזרה של משרד החינוך לעמדה של ראמ"ה. למעשה, המשרד מפריד כעת בין שתי שאלות שבעבר היו כרוכות זו בזו: האם הציבור רשאי לראות את הנתונים, והאם מערכת החינוך צריכה לקבל אותם כבסיס מקצועי לפעולה. בשאלה הראשונה הוכרע בשלב זה כי הנתונים יתפרסמו. בשאלה השנייה משרד החינוך משאיר את הדלת פתוחה לחלוטין: הוא מודיע מראש שאינו מאשר את הנתונים ואת הפרשנות שלהם, אוסר על שימוש פדגוגי בהם וממתין למסקנות הבדיקה של פרופ' מויאל.

המהלך מאפשר לקיש מצד אחד שלא להמשיך במאבק למניעת עצם הפרסום, במיוחד לאחר העמדה המשפטית שלפיה אין בידיו סמכות לחסום אותו, ומצד שני שלא לקבל את מסקנות ראמ"ה. מבחינה מעשית, המחלוקת עברה לכן ממאבק על שקיפות למאבק על סמכות מקצועית: מי מוסמך לקבוע מה משמעות תוצאות המבחנים, ועד כמה יכול משרד החינוך לערער על המסקנות של גוף המדידה העצמאי הפועל בתוכו.

המצב שנוצר חריג במיוחד משום שהנתונים אינם נתונים חיצוניים שמשרד החינוך חולק עליהם, אלא תוצר של הרשות הלאומית למדידה והערכה הפועלת בתוך מערכת החינוך עצמה. כל עוד הבדיקה החיצונית לא הושלמה, הציבור מקבל אפוא שתי הודעות סותרות במידה מסוימת מאותה מערכת: ראמ"ה מציגה את הדוחות כתמונת המצב המקצועית של הישגי התלמידים, ואילו הנהלת משרד החינוך אומרת כי לפי שעה אין להסתמך עליהם לצורך קבלת החלטות.