שופטת ורשם טיפלו באותו הליך - הבקשות לביטול העיקולים נפלו בין הכסאות

הליך לביטול עיקולים זמניים בבית המשפט המחוזי הסתבך לאחר שבקשות והודעות הנוגעות לאותם עיקולים הוגשו לשני מותבים שונים - שופטת ורשם - והחלטות שניתנו באחד מהם לא הובאו בהכרח לידיעת האחר. נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אשר קולה, קבע בהחלטה מ-12 באוקטובר 2026 כי הסרבול נגרם במידה רבה מהתנהלות בעלי הדין, אך הצביע גם על ליקויים באופן שבו טופל התיק בבית המשפט.

בהחלטתו הדגיש קולה כי שופט או רשם המטפל בבקשה במסגרת הליך שבו מעורב מותב נוסף נדרש לבדוק בקפידה את ההחלטות הקודמות ואת השתלשלות ההליך לפני מתן החלטתו. הנציב קבע כי במקרה הנדון היה על הרשם לעיין בפרוטוקול דיון בן ארבעה עמודים בלבד, שממנו ניתן היה ללמוד כי בעל הדין מבקש להביא לביטול העיקולים שהוטלו עליו. ההחלטה הועברה למנהל בתי המשפט כדי שיבחן את הצורך בהנחיות שימנעו הישנות מקרים דומים.

טענות על עיקולים גבוהים ועיכוב בביטולם

המתלונן היה המשיב להליך שבו התבקשו צווים זמניים, לרבות עיקולים זמניים מתמשכים. הבקשה למתן צווים זמניים נותבה לשופטת בבית המשפט המחוזי, ואילו הבקשה להטלת העיקולים נותבה לרשם.

בתלונתו העלה שלוש טענות עיקריות. הראשונה הייתה שהתובעים שילמו אגרת בית משפט בחסר, אך בית המשפט לא חייב אותם להשלים את התשלום ולא סילק את התביעה. השנייה הייתה שהרשם הטיל עיקולים בסכום הגבוה מסכום התביעה. הטענה השלישית נגעה לעיכוב של חודשים במתן החלטה בבקשותיו להסרת העיקולים.

קולה הבהיר כי שתי הטענות הראשונות נוגעות להחלטות שיפוטיות המצויות בליבת שיקול הדעת של בית המשפט. בהתאם לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, אין הנציב מוסמך לברר טענות משפטיות או ראייתיות מהותיות, או עניינים שניתן לערער עליהם.

לפיכך התמקד הבירור באופן הטיפול בבקשות להסרת העיקולים ובנסיבות שהביאו להתמשכות ההליך.

ארבעה חודשים חלפו עד הבקשה

בתגובתו לתלונה טען הרשם כי במשך ארבעה חודשים לאחר הטלת העיקולים לא הוגשה בקשה לביטולם באופן המתחייב מהדין. לדבריו, ההחלטה על ביטולם ניתנה כחודש וחצי לאחר שהוגשה בקשה לעיון חוזר.

הרשם ציין כי בתקופה הרלוונטית שימש כרשם נוסף על כהונתו כשופט, וכי מאז חדל לשמש בתפקיד הרשם. הוא התייחס גם לעומס העבודה בבית המשפט בחיפה ולתקופה הקשה שעברה על המדינה.

לאחר שעיין בתיק באמצעות מערכת "נט המשפט", קבע הנציב כי העיכוב המשמעותי אינו רובץ לפתחו של הרשם בלבד. מהבדיקה התברר כי בעלי הדין ניהלו משא-ומתן על האפשרות לבטל את העיקולים, הגישו הודעות ובקשות שונות ועדכנו את בית המשפט בערוצים מקבילים.

חלק מהבקשות הועברו לשופטת, ואחרות לרשם. בהתאם לכך ניתנו החלטות בידי שני המותבים, שלא תמיד שיקפו תמונה מלאה של ההתפתחויות בהליך.

הצדדים הסכימו לביטול, אך העיקולים נותרו

מבירור התלונה עלה כי הצדדים הודיעו בהזדמנויות שונות על הסכמה לביטול העיקולים הזמניים. הנציב אף ציין כי הרשם נתן קודם לכן החלטה שלפיה יש לבטל את העיקולים בהתקיים תנאים מסוימים, וכי התנאים הללו התקיימו במקרה הנדון.

למרות זאת, המתלונן לא הגיש בקשה ממוקדת לביטול העיקולים על יסוד הסכמת הצדדים או לאישור יישומה של ההחלטה הקודמת. במקום זאת הגיש באמצעות עורך דינו בקשה לעיון מחדש בהחלטה המקורית על הטלת העיקולים, בצד בקשה למחיקת התובענה.

קולה קבע כי באותה נקודת זמן היה על המתלונן "לסגור את הקצוות", להציג לבית המשפט את הסכמת התובעים ולהפנות להחלטת הרשם שכבר אפשרה את ביטול העיקולים.

הבחירה להגיש בקשה לעיון חוזר הובילה להעברת הבקשה לתגובת הצד שכנגד ולעיכוב נוסף. בהמשך סבר בא-כוחו של המתלונן, ככל הנראה בשל אי-הבנה, שהתובעים חזרו בהם מהסכמתם לביטול העיקולים, וביקש ארכה להגשת תגובה מפורטת.

כך נמשך ההליך אף שהסכמת הצדדים לביטול העיקולים כבר עמדה ברקע הדברים.

השופט התורן התיר את הסבך

בשל פגרת בית המשפט הועברו הבקשות לשופט תורן. לאחר שבחן את השתלשלות ההליך, ציין השופט כי לא הוגשה בקשה לביטול העיקולים בהתאם לתקנה 97(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא בקשה לעיון חוזר, שאפשר לראותה כבקשת ביטול.

השופט התורן הבהיר כי מתגובת התובעים עולה שהם מסכימים לביטול העיקולים וכי כבר הביעו עמדה זו בעבר. לפיכך לא נקבע דיון נוסף בבקשה, והוא הורה על ביטול העיקולים כפוף לאפשרות של התובעים להבהיר אם הם חולקים על מסקנתו.

כעבור יומיים הורה השופט התורן על ביטול העיקולים. הוא נמנע מלחייב בהוצאות, בנימוק שהסרבול בהליך נגרם בשל התנהלות שני הצדדים.

קולה אימץ מסקנה זו וקבע כי הסרבול הקשה על השופטת והרשם למקד את החלטותיהם בהתאם לבקשות שהוגשו.

הרשם לא עיין בפרוטוקול בן ארבעה עמודים

לצד האחריות שהטיל על בעלי הדין, מצא הנציב לנכון להדגיש את חובותיהם של שופטים ורשמים המטפלים בבקשות שונות הנוגעות לאותה פרשה.

לדבריו, כאשר יותר ממותב אחד מעורב בהליך, נדרשת זהירות מיוחדת ובדיקה מעמיקה של ההחלטות הקודמות בתיק.

קולה קבע כי היה על הרשם לעיין בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני השופטת, שבו כבר ביקש המתלונן לבטל את העיקולים. באותו דיון לא ניתנה החלטה בבקשת הביטול, משום שהצדדים התחייבו לעדכן את בית המשפט לאחר המשא-ומתן ביניהם.

הנציב הדגיש כי הפרוטוקול השתרע על ארבעה עמודים בלבד. אילו עיין בו הרשם, לצד ההחלטות הקודמות, היה יכול לזהות כי המתלונן מבקש לבטל את העיקולים וכי יש לעקוב אחר הודעות ובקשות נוספות שיוגשו בנושא.

המשמעות היא שגם כאשר בעלי הדין אינם מנסחים את בקשותיהם באופן מיטבי, על המותב השיפוטי לבחון את ההליך בשלמותו, במיוחד כאשר החלטות קודמות של מותב אחר עשויות להשפיע על הבקשה שבפניו.

משימות נותבו למותב הלא נכון

בסיכום ההחלטה הצביע קולה גם על בעיה באופן ניתוב המשימות בבית המשפט.

לדבריו, מאחר ששופטת ורשם טיפלו בסעדים זמניים שונים במסגרת אותה פרשה, אירעו מקרים שבהם משימות שהיו בתחום אחריותו של הרשם נותבו דווקא לשופטת. כתוצאה מכך הן כלל לא הגיעו לידיעת הרשם כמשימות הממתינות לטיפולו.

מצב זה העמיק את הפער בין רצונו של המתלונן להביא לביטול העיקולים לבין ההחלטות שהתקבלו בפועל. במקביל, ריבוי הבקשות וההודעות מטעם בעלי הדין הקשה על זיהוי ההחלטה הנדרשת.

הנציב העביר את החלטתו למנהל בתי המשפט, כדי שיבחן את הטענות ויפעל לפי שיקול דעתו להנחיית הגורמים הנוגעים בדבר, במטרה למנוע הישנות מקרים דומים.

ההחלטה אינה קובעת כי מלוא העיכוב נגרם באשמת הרשם או השופטת, ואינה כוללת המלצה לנקיטת הליך משמעתי. חשיבותה בקביעה העקרונית שלפיה טיפול מקביל של כמה מותבים באותה פרשה מחייב בדיקה ותיאום של המידע המצוי בתיק, כדי למנוע מצב שבו בקשות והחלטות אינן מגיעות לגורם השיפוטי שאמור לטפל בהן.