הציבור מבקש יותר מידע מהרשויות המקומיות - אבל מקבל פחות תשובות חיוביות

הציבור רוצה לדעת יותר על הנעשה בעיריות ובמועצות המקומיות, אבל לא תמיד זוכה לתשובות. דוח יישום חוק חופש המידע ברשויות המקומיות לשנת 2025 מצביע על מגמה מדאיגה: מספר הבקשות לקבלת מידע ממשיך לגדול, אך שיעור הבקשות שנענות בחיוב דווקא הולך ופוחת. בחלק מהרשויות הפערים גדולים במיוחד, ויש גם מי שנאלצים לפנות לבית המשפט כדי לקבל תשובה.

הדוח, שהוכן בידי היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים בשיתוף משרד הפנים, מלמד כי בשנת 2025 הוגשו לרשויות המקומיות 11,111 בקשות למידע. מדובר בעלייה של כ-15% לעומת 9,676 בקשות בשנת 2024 ושל כ-28% לעומת שנת 2023. אלא שהעלייה בהתעניינות הציבורית אינה מלווה בשיפור בנכונות הרשויות למסור מידע.

יותר בקשות - פחות מידע

בשנת 2025 נמסר מידע מלא או חלקי ב-76.6% מהבקשות, לעומת 83.7% בשנת 2024 ו-84.6% בשנת 2023. במילים פשוטות, לפני שנתיים כמעט 85 מכל 100 בקשות הובילו למסירת מידע, ואילו בשנת 2025 רק כ-77 בקשות הסתיימו כך.

הנתונים מלמדים כי 8,135 בקשות נענו במסירת כל המידע המבוקש ו-379 בקשות נענו באופן חלקי. לעומת זאת, 1,619 בקשות נדחו, לעומת 912 בלבד בשנת 2024. ב-366 בקשות הטיפול טרם הסתיים, ובבקשות נוספות הופסק הטיפול בשל אי-תשלום אגרה או מסיבות הקשורות לפונה.


חיפה וחולון בראש טבלת הדחיות

הפערים בין הרשויות המקומיות גדולים מאוד. מתוך הרשויות שקיבלו יותר מ-50 בקשות בשנה, עיריית חיפה בולטת בשיעור הדחיות הגבוה ביותר. העירייה קיבלה 579 בקשות למידע, וב-73.6% מהן דחתה את הבקשה. אחריה נמצאת עיריית חולון, שדחתה 61.1% מתוך 455 בקשות. עיריית אשדוד רשמה שיעור דחייה של 32% מתוך 1,111 בקשות, ועיריית אור יהודה 31.8% מתוך 292 בקשות.

מנגד, יש רשויות שמציגות תמונה שונה לחלוטין. עיריית שדרות נענתה בחיוב ל-96% מ-75 הבקשות שקיבלה. עיריית אשקלון השיבה בחיוב ל-95.4% מתוך 589 בקשות. גם מודיעין-מכבים-רעות, עם 92.6% תשובות חיוביות, וראש העין, עם 91.8%, בולטות לטובה.

היכן מבקשים הכי הרבה מידע?

עיריית ירושלים מובילה במספר הבקשות שהוגשו לה בשנת 2025, עם 1,851 בקשות. אחריה אשדוד עם 1,111 בקשות, ראשון לציון עם 658, אשקלון עם 589 וחיפה עם 579. בסך הכל הוגשו לעיריות 9,051 בקשות, שהן 81.5% מכלל הבקשות לרשויות המקומיות. למועצות המקומיות הוגשו 1,299 בקשות ולמועצות האזוריות 761.

הסיבה המרכזית לדחיית בקשות היא הקביעה שלא ניתן לאתר את המידע המבוקש. נימוק זה הופיע ב-1,094 מקרים של דחייה מלאה או חלקית, שהם 60.7% מעילות הדחייה שנרשמו. פגיעה בפרטיות הייתה עילת דחייה ב-295 מקרים נוספים. עילות אחרות היו שהמידע נוצר בידי רשות אחרת, שאינו מצוי בידי הרשות או שהטיפול בבקשה מחייב הקצאת משאבים.

הנתון הנוגע לאיתור המידע מעורר שאלה על יכולתן של הרשויות לנהל את המידע שברשותן ולהנגישו לציבור. עם זאת, עצם השימוש בעילת דחייה אינו מוכיח בהכרח שהרשות פעלה שלא כדין. החוק מאפשר לסרב למסירת מידע בנסיבות מסוימות, והדוח אינו בוחן את צדקתה של כל החלטה בנפרד.

כמה זמן צריך לחכות לתשובה?

חוק חופש המידע מחייב את הרשות להשיב לבקשה בתוך 30 יום, אלא אם קיימת הצדקה להארכת המועד. במקרים המתאימים ניתן להאריך את הטיפול, אך התקופה המרבית הקבועה בחוק היא 120 יום.

מבחינת מהירות הטיפול דווקא נרשם שיפור. בשנת 2025 נענו 63.4% מהבקשות שנכללו במדידת זמני המענה בתוך 14 יום, לעומת 61.2% בשנת 2024 ו-53.1% בשנת 2023. עם זאת, ב-152 מקרים חלפו יותר מ-120 יום עד למתן מענה, לעומת 118 מקרים בשנת 2024.

בולטת במיוחד עיריית ירושלים, שהשיבה בתוך 14 יום ל-1,586 מתוך 1,697 בקשות שנכללו במדידת זמני הטיפול שלה. בשדרות נענו בתוך שבועיים 70 מתוך 75 בקשות, ובאשקלון 530 מתוך 589. הנתונים מלמדים שאפשר להשיב במהירות גם ברשויות המטפלות במאות ואף באלפי בקשות בשנה.

כשהרשות אינה משתפת פעולה - מגיעים לבית המשפט

אחד הנתונים הבולטים בדוח נוגע להליכים המשפטיים. במהלך שנת 2025 הוגשו 292 עתירות נגד רשויות מקומיות בענייני חופש המידע. מספר העתירות הגדול ביותר נגד רשות מקומית אחת נרשם במועצה המקומית סאג'ור, עם 8 עתירות. נגד עיריות ירושלים וחיפה הוגשו 7 עתירות לכל אחת, ונגד המועצה המקומית ערערה הוגשו 6.

בסך הכל הוגשו במהלך השנה 738 עתירות בענייני חופש המידע נגד גופים ציבוריים שונים, ובהם הממשלה והרשויות המקומיות. ב-553 מהן, כמעט 75%, עילת העתירה הייתה אי-מתן מענה. ב-80 עתירות הושגה דחייה של בקשת המידע, וב-105 עתירות נטען למסירת מידע חלקי או שגוי. רוב העתירות, 506, הוגשו בידי עמותות.

גם תוצאות ההליכים בולטות. לפי סיווג הדוח, בשנת 2025 ניתנו 294 פסקי דין הנוגעים לרשויות מקומיות. ב-281 מהם התקבלה העתירה וב-13 נדחתה. יש להבחין בין מספר העתירות שהוגשו במהלך השנה לבין מספר פסקי הדין שניתנו בה, שכן אין מדובר בהכרח באותם תיקים.

הרשויות המקומיות חויבו בהוצאות משפט בסכום מצטבר של 339,477 שקלים, לעומת 25,000 שקלים שנפסקו לטובתן.



גם בדוח עצמו נמצאה אי-התאמה

בדיקת נתוני הדוח מעלה אי-התאמה בתרשים שבעמוד 11. שיעור הבקשות שבהן נמסר מלוא המידע בשנת 2025 מוצג בתרשים כ-79.2%, אף שלפי מספרי הבקשות המופיעים לצידו, 8,135 מתוך 11,111, השיעור הנכון הוא 73.2%. לעומת זאת, בשנת 2023 מוצג שיעור של 73.2%, אף שמספרי הבקשות מלמדים על 79.2%. נראה כי אחוזי המענה של שתי השנים הוחלפו בתרשים. הנתונים המצטברים בתקציר המנהלים תואמים את החישוב על-פי מספרי הבקשות.

הממונים על חופש המידע זקוקים לחיזוק

בהקדמה לדוח מצביעים ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, עו"ד שלומי בילבסקי, וראש המינהל לתפקידים מיוחדים במשרד הפנים, ליאור שחר, על העומס הגובר המוטל על הממונים על חופש המידע ברשויות המקומיות. לדבריהם, בכל הרשויות מדובר בעובדים המבצעים את התפקיד נוסף על תפקידם העיקרי.

השניים מציינים כי משרד המשפטים ומשרד הפנים פועלים מול אגף השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר לקידום תגמול לממונים על חופש המידע. מטרת המהלך היא לחזק את מעמדם ולשפר את רמת השירות והשקיפות לציבור.

התמונה העולה מהדוח מורכבת: מצד אחד, הרשויות מטפלות במספר הולך וגדל של בקשות, ובמקרים רבים גם משיבות מהר יותר מבעבר. מצד שני, שיעור הבקשות המסתיימות במסירת מידע נמצא בירידה, ובחלק מהעיריות שיעורי הדחייה גבוהים במיוחד. בסופו של דבר, שקיפות אינה נמדדת רק במהירות שבה נשלחת תשובה, אלא גם בשאלה הפשוטה אם התושב קיבל את המידע שביקש לדעת.