"עתירת קמפיין" שנועדה להאדיר את עמית בכר
חלקו הראשון של התצהיר מוקדש להתנהלותה של הנהגת הלשכה. לוין טוען כי הלשכה הפכה מגוף מקצועי האמור לשרת את עורכי הדין לגוף פוליטי-מפלגתי, המשתמש בכספי החברים כדי לקדם מאבקים שאינם קשורים לתפקידיה על-פי החוק.
לוין נגד בכר: "עתירת קמפיין"
- לוין טוען כי העתירה היא חלק ממאבק פוליטי שנועד להציג את בכר כמי שנאבק בממשלה בשם שלטון החוק.
- השר מכנה אותה "עתירת קמפיין" וטוען כי היא נועדה להאדיר את שמו של ראש הלשכה ולצייר אותו כ"אביר שלטון החוק הנרדף על-ידי הממשלה".
- לטענתו, עורכי הדין מחויבים לשלם דמי חבר כתנאי לעיסוק במקצוע, ואין לחייבם לממן פעולות פוליטיות או אידיאולוגיות שאינם שותפים להן.
השר מדגיש כי פעילות פוליטית הממומנת מכספי חובה מנוגדת, לשיטתו, למעמדה של הלשכה כתאגיד שהוקם מכוח חוק, שאמור לפעול למען כלל חבריו ללא הבחנה בין השקפותיהם הפוליטיות.
לוין מסתמך על המלצות הוועדה הציבורית לבחינת לשכת עורכי הדין, בראשות השופטת בדימוס
אילה פרוקצ'יה, שקבעה בשנת 2013 כי דמי החבר שנגבים מכוח חובה ישמשו לצרכים ולפעילויות מקצועיות בלבד, ולא למימון פעילות פוליטית או אידיאולוגית.
"דמי שתיקה" למנכ"לית לשעבר
כדי לבסס את טענותיו בדבר כשלים בניהול הלשכה, מפנה לוין לשורה של פרשות הנוגעות להעסקת בכירים, למנגנוני הביקורת הפנימיים ולשימוש בכספי החברים.
אחת הפרשות נוגעת למנכ"לית הלשכה לשעבר, עו"ד תגר, אשר פנתה ל
מבקר המדינה בבקשה לקבלת צו הגנה כחושפת שחיתויות. בתצהיר מצוין כי תגר העלתה טענות הנוגעות להתנהלות הלשכה, ובהן טענות על העסקת מקורבים, שימוש בכספי החברים לצרכים פוליטיים ושיבוש מנגנוני הביקורת.
בהמשך הושג הסדר גישור שבמסגרתו סוכמה פרישתה של תגר מתפקידה תמורת פיצוי בסך 400 אלף שקל מקופת הלשכה. לוין מכנה את הסכום "דמי שתיקה" וטוען כי התנהלות זו מחייבת בירור.
השר מפנה גם לפרסום על תביעה בסך 1.25 מיליון שקל שהוגשה לבית הדין לעבודה נגד הלשכה על-ידי מי שכיהן כמבקר הלשכה. לטענתו, הפרשות מצביעות על עלויות שכר גבוהות ועל כשלים בתפקודם של מנגנוני הביקורת הפנימיים.
לוין מציין כי בעקבות הפרסומים הוגשה בנובמבר 2025 תלונה במשטרה נגד תגר ושני גורמים נוספים בלשכה, בדרישה לבחון חשדות לעבירות הקשורות להתנהלות הכספית והמנהלית של הלשכה.
יודגש כי מדובר בטענות המובאות בתצהיר מטעם השר. אין בעצם הגשת תלונה או תביעה כדי להוכיח את החשדות, ולא הוצגה במסגרת המסמך קביעה שיפוטית המאשרת את ההאשמות.
הסתירה הנטענת בין עמדות הלשכה בבתי המשפט
במישור המשפטי טוען לוין כי העתירה לוקה בחוסר ניקיון כפיים קיצוני, משום שהלשכה הציגה, לדבריו, עמדות שונות בהליכים משפטיים שהתנהלו במקביל.
הטענות לסתירות בעמדת הלשכה
- בהליך בבית המשפט המחוזי בירושלים הציגה הלשכה, לטענת לוין, עמדה שלפיה ניתן לפרש את סמכויות הווטו של המחוזות באופן שאינו משתק את פעילותה.
- בעתירה לבג"ץ טענה הלשכה כי אותן הוראות עלולות לשתק את פעילותה ולפגוע בעצמאותה.
- לוין מאשים את הלשכה בכך שלא גילתה לבית המשפט העליון את מלוא המידע על העמדות שהציגה בהליך האחר.
- השר טוען גם לסתירות בין החשש מפגיעה כלכלית שהציגה הלשכה בעתירה לבין עתודות כספיות שעליהן הצביעה בהליכים אחרים.
לוין מאשים את העותרים בהתאמת טענותיהם לצורכיהם בכל הליך משפטי. לשיטתו, הסתירות הנטענות פוגעות באמינות טענותיהם ומצדיקות את דחיית העתירה כבר מטעמים דיוניים, ללא צורך בהכרעה בכל השאלות החוקתיות שהועלו בה.
הפחתת דמי החבר ומאבק על תקציב הלשכה
לוין דוחה את הטענה שהפחתת דמי החבר פוגעת פגיעה אסורה בזכויות הלשכה. לדבריו, אין ללשכה זכות קנויה להמשיך לגבות מעורכי הדין תשלומי חובה בשיעור שנקבע בעבר, והכנסת מוסמכת לשנות את מנגנון הגבייה.
הוא טוען כי במהלך השנים צברה הלשכה עודפים כספיים משמעותיים, וכי התקציב השנתי שלה, המגיע לכ-80 מיליון שקל, מאפשר לבחון מחדש את היקף התשלומים הנגבים מהחברים ואת אופן השימוש בהם.
לוין מדגיש כי התיקון אינו נועד למנוע מהלשכה לבצע את תפקידיה המקצועיים, אלא להביא לשימוש יעיל יותר בכספיה ולצמצם את הנטל המוטל על עורכי הדין. לדבריו, התיקון נועד גם ליצור הפרדה ברורה יותר בין פעילות החובה של הלשכה לבין פעילות נוספת שאינה מחויבת על-פי חוק.
עמדתו היא כי כספי החובה צריכים לשמש למימון הפעילות המקצועית שהוטלה על הלשכה בחוק, ולא לפעילות פוליטית, ציבורית או אידיאולוגית שנויה במחלוקת. לצורך פעילויות אחרות, טוען השר, ניתן לקבוע מקורות מימון נפרדים שאינם מחייבים את כלל החברים.
סמכויות הווטו לראשי הוועדים המחוזיים
מוקד נוסף במחלוקת הוא ההסדר המעניק לראשי הוועדים המחוזיים סמכויות נוספות בנוגע להחלטות תקציביות של מוסדות הלשכה הארציים. העותרים טוענים כי ההסדר יוצר מנגנון העלול לשתק את פעילות הלשכה ולפגוע ביכולתה לקבל החלטות.
לוין דוחה טענות אלה. לדבריו, התיקון נועד לחזק את מעמדם של המחוזות, המספקים שירותים מקצועיים לעורכי הדין, ולהבטיח חלוקה הוגנת יותר של המשאבים בין מוסדות הלשכה.
הוא מדגיש כי ההסדר אינו מעניק לראשי המחוזות סמכות בלתי מוגבלת למנוע החלטות, אלא יוצר מנגנון של איזונים ובלמים. לשיטתו, ניתן להפעיל את הסמכויות בהתאם לעקרונות המשפט המנהלי, ובמקרה של מחלוקת קיימים בחוק מנגנונים המאפשרים להגיע להכרעה.
השר טוען כי אין הצדקה לריכוז השליטה בתקציב בידי מוסדות הלשכה הארציים בלבד, כאשר הוועדים המחוזיים אחראים לחלק ניכר מהשירותים הניתנים לחברים. לטענתו, ביזור הסמכויות נועד דווקא לחזק את הייצוג של עורכי הדין, ובכלל זה עורכי הדין במחוזות המרוחקים מהמרכז.
העתירה הוגשה לפני שנבחן יישום החוק
טענה נוספת שמעלה לוין נוגעת לעיתוי הגשת העתירה. לדבריו, הלשכה מיהרה לפנות לבג"ץ זמן קצר לאחר פרסום החוק, בטרם נעשה ניסיון ממשי להפעיל את ההסדרים החדשים ולבחון את השפעתם.
לוין טוען כי העתירה לוקה בחוסר בשלות ובאי-מיצוי הליכים, משום שהחששות שמעלה הלשכה מבוססים במידה רבה על תרחישים עתידיים שטרם התממשו. לטענתו, לא ניתן לקבוע מראש כי המנגנון החדש ישתק את פעילות הלשכה, כאשר טרם נעשה ניסיון להפעילו.
השר מתייחס גם לדרישה לדחות את תחולת התיקון עד לאחר הבחירות הבאות למוסדות הלשכה. הוא דוחה את הטענה שלפיה שינוי כללי הפעולה במהלך כהונתה של ההנהגה הנוכחית פוגע בזכויותיה, ומדגיש כי לנבחרי הלשכה אין זכות קנויה לכך שההסדרים החוקיים שהיו בתוקף ביום בחירתם יישארו ללא שינוי עד תום כהונתם.
היועצת המשפטית לממשלה הסתייגה מחלק מהתיקון
המחלוקת מתנהלת גם על-רקע העמדה שהציגה היועצת המשפטית לממשלה בהליך. לפי התצהיר, בתגובה מקדמית שהוגשה ביוני 2025 סבר הייעוץ המשפטי לממשלה כי יש מקום לבירור שיפוטי של חלק מהוראות התיקון, ובכלל זה ההוראות הנוגעות לסמכויות הוועדים המחוזיים ולתחולת החוק.
לוין חולק על עמדה זו וטוען כי ההתערבות המבוקשת בחקיקה הראשית אינה מוצדקת. הוא מפנה לפסיקה העוסקת בריסון שיפוטי ובהפרדת הרשויות, ומדגיש כי בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול דעתה של הכנסת בסוגיות של מדיניות ציבורית וארגון מוסדות סטטוטוריים.
לטענתו, גם אם קיימות מחלוקות בנוגע לתועלתו של התיקון או להשלכותיו, אין בכך כדי להוכיח פגיעה חוקתית המצדיקה את ביטולו.
מה מבקש לוין מבג"ץ
- לדחות את עתירת לשכת עורכי הדין ועמית בכר על הסף, ולחלופין לדחותה לגופה.
- להותיר על-כנו את תיקון מס' 45 לחוק לשכת עורכי הדין.
- לאפשר את יישום ההוראות הנוגעות להפחתת דמי החבר ולחלוקת הסמכויות בין מוסדות הלשכה.
- לחייב את העותרים בהוצאות המשפט ובשכר טירחת עורכי הדין.
ההכרעה בעתירה עשויה להשפיע לא רק על גובה דמי החבר שישלמו עורכי הדין, אלא גם על חלוקת הכוחות בתוך לשכת עורכי הדין, על עצמאות הנהגתה ועל גבולות סמכותה של הכנסת לשנות את מבנהו ואת דרכי פעולתו של גוף מקצועי שהוקם מכוח חוק.