היחידה לחקירת פשעים תפסה הסכם - מסמך, שנכרת בין גד זאבי לבין מיכאל צ'רנוי, במסגרתו סוכמו פרטי ההבנות והסכמות הנוגעות ליחסים העיסקיים שביניהם - ככל שהם נוגעים לחברת בזק.
המסמך-ההסכם הזה הוא הראיה החשובה ביותר שנתפסה על-ידי המשטרה, במסגרת החקירה שבה פתחה כנגד זאבי וצ'רנוי.
בינתיים נודע, כי שר התקשורת ראובן ריבלין ומנהל רשות החברות הממשלתיות החליטו להקפיא את הטיפול בהנפקה של בזק. ההקפאה עד לקבלת יעוץ בפרשת זאבי - בשאלה האם הפרשה פוגעת בסיכויי בזק להנפיק מניות במחירים סבירים יחסית. ברקע ההחלטה - השפל בשווקים הפיננסיים.
נודע, כי ההסכם שנכרת בין זאבי לבין צ'רנוי מגדיר את מערכת היחסים הפיננסיים בין השניים: צ'רנוי מעמיד לרשות זאבי בטחונות והלוואות - המשמשות לרכישת %20 ממניות בזק, בעיסקה כוללת (של זאבי) של כ-630 מיליון דולר. המניות משועבדות לטובת הבנקים שהשתתפו במימון העיסקה. בשלב זה לא ברור, איזה סכום מזה מימן צ'רנוי, אולם ברור שיתרת ההלוואות והביטחונות מסתכמת במאות מיליוני דולרים.
נודע, כי הפרט העיקרי המופיע בהסכם, הוא המעמיד את זאבי וצ'רנוי בסטטוס של חשודים בעבירה לכאורה של קבלת דבר במירמה, וככל הידוע גם כחשודים בעבירה לכאורה לפי חוק ניירות ערך.
לפי ההסכם, התחייב זאבי לאפשר לצ'רנוי לרכוש מניות של בזק מתוך הכמות שרכש - בתום חמש שנים מעת ביצוע העיסקה (1999), מניות בגובה יתרת ההלוואות. המדובר במאות מיליוני דולרים, ולכן ברור שמדובר בעיסקה המשקפת יותר מ-%10 ממניות בזק. רכישת המניות הותנתה בהפרטת החברה, ובמחירי ההנפקה כפי שיהיו אותה עת.
מידע חדש נוסף שופך אור על ההתרוצצות שהיתה בפרשה במשך תקופה ארוכה, שקדמה למועד פתיחת החקירה. המידע נשמר עד כה כמידע מוכמן. נביא להלן את עיקריו:
ב-1999 הוגשה בשמו של גד זאבי, הצעה לחברת כייבל אנד וויידלס לרכישת %20 ממניות בזק, אותן החזיקה. באותה תקופה עסקה בזאת גם רשות החברות הממשלתיות, שניסתה לעניין קונים פוטנציאליים, ובהם את קבוצת בני גאון, קבוצת קלארידג' ואחרים.
עם ביצוע העיסקה, פנה זאבי למשרד התקשורת וביקש היתר להחזיק במניות (כפי שמחייב חוק הבזק). משרד התקשורת ביקש את חוות דעתם של השב"כ ושל משטרת ישראל. האישור נדרש, בשל מעמדה המיוחד של חברת בזק בישראל - החברה מבצעת עבור השב"כ ועבור משטרת ישראל את כל האזנות הסתר ליעדים מודיעניים, ובהם לערבים ולגורמים נוספים (במקומות אחרים) שלא ניתן כאן לפרטם.
נודע, כי השב"כ ומשטרת ישראל נתנו אז אור ירוק לביצוע העיסקה, וזו אכן בוצעה, לאחר שהתקבלה חוות דעת חיובית מהגורמים הבאים: השב"כ, בראשו עמד אז עמי איילון; היועץ המשפטי של משרד התקשורת, עו"ד יזהר טל; ומנכ"ל משרד התקשורת דני רוזן.
עתה מתברר, כי האישורים ניתנו, מבלי שענייניו של זאבי נבדקו כנדרש. מעדויות האישים שנחקרו מתברר, כי במהלכי בדיקת כשירותו השיב זאבי כיאות לשאלות ולדרישות שהועלו בפניו.
זאבי לא כיזב, וכל שעשה הוא: אי גילוי פרטים מסחריים אודות עיסקה פיננסית שרקם עם צ'רנוי. עוד נודע, כי בחקירה התברר, כי נמצאו ראיות לכאורה המחשידות את זאבי דווקא בעבירה לפי חוק ניירות ערך: אי דיווח על מתן אופציה לרכישת מניות בזק לאיל ההון צ'רנוי.
ההתפתחות הבעייתיות הנוגעות לחקירה הנוכחית התגלו לאחר מכן: גד זאבי פנה במהלך 2000 לרשות החברות הממשלתיות, בהצעה לרכוש מניות נוספות. בשלב זה התבקשו השב"כ והמשטרה לבדוק נושא זה מחדש. רבים תמהו מאין משיג זאבי את המימון לרכישת המניות.
ואכן, בבדיקה שנערכה עלה חשד, כי זאבי מימן את העיסקה בסיועו של מיכאל צ'רנוי. בשלב זה הוכנס היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין לפעולה. גם ראש השב"כ החדש אבי דיכטר הוכנס לעניין, ולאחר שיחות שהתקיימו בנושא זה ופגישות בין הגורמים המעורבים, נתקבלה החלטה עקרונית לפתוח בחקירה. בשלב זה כבר היה ברור: ההיתר שניתן ב-1999 ניתן באופן רשלני. ראש אגף החקירות במשטרה (בתקופה הרלוונטית) יוסי סדבון הוכנס אף הוא לסוד העניינים. החלטה נוספת שהתקבלה, על-דעת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין: לא למכור מניות נוספות לקבוצת זאבי. ההחלטה התקבלה וטופלה גם על-ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דידי לחמן-מסר.
בכל התקופה האמורה - עד פתיחת החקירה הגלויה בראשית השבוע - היו מותקנות האזנות סתר במשרדי ובבתי האישים החשודים. שר הביטחון בנימין בן-אליעזר, שכיהן אותה תקופה בתפקיד שר התקשורת, לא שותף במהלכים, ולכן לא מצאה המשטרה מקום לבצע האזנות סתר לטלפון בביתו או במשרדו.
בחקירה שנערכת מתברר כי בן-אליעזר לא היה מעורב אישית בהליכי בדיקת כשירותו של זאבי לרכוש את מניות החברה. עניין הנוגע לבן-אליעזר הוא אחריותו להיתר כשר התקשורת, וכן: האם קיבל פניות מכמה ממקורביו - הנמנים עם אנשי זאבי - בבקשה לאשר במהירות את מתן ההיתר.
