חוקרי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מתריעים בדוח השנתי: ממדי העוני והעמקת הפערים בהכנסה מסכנים את חוסנה הכלכלי של החברה הישראלית. עוד הם טוענים, כי ירידה מצטברת של כ-10 מיליארד שקל (15%) בהוצאה החברתית בחמש שנים, בנוסף לגידול באבטלה יובילו להתרחבות ממדי העוני בשנה הקרובה.

הדוח - "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2004" ייצא לאור בימים הקרובים, סוקר ומנתח את ההתפתחויות הכלכליות-חברתיות בישראל בשנים האחרונות ומתמקד בשנה האחרונה. ממצאי הדוח מצביעים על מגמה של התאוששות במשק בשנת 2004, שראשיתה במחצית השנייה של 2003, לאחר שנתיים של ירידה חדה בפעילות הכלכלית.

אולם חידוש הצמיחה אינו מביא בינתיים לתפנית במצב התעסוקה - שיעור האבטלה ב-2004 עולה עדיין על 10 אחוזים. חוקרי מרכז טאוב מתריעים על כך, שגם בהצעת התקציב הנוכחית מתוכננת ירידה בהוצאה החברתית של הממשלה, שיוצרת ירידה מתמשכת בשיעור ההוצאה החברתית בתוצר מ-21.3% בשנת 2001 ל-18.3% בלבד בתקציב 2005. במונחים מוחלטים תסתכם ההוצאה החברתית הכוללת השנה ב-97 מיליארד ש"ח לעומת יותר מ-106 מיליארד ש"ח בשנת 2001. משמעות הנתון - קיצוץ של 10 מיליארד ש"ח בהוצאה החברתית הכוללת - ירידה של 15%.

עוד טוענים החוקרים, כי כל ממשלות ישראל ב-19 השנים האחרונות הקטינו את חלקן בתוצר. המדיניות הכלכלית של כל ממשלות ישראל מאז תוכנית הייצוב של 1985 חתרה להקטין את חלקה של הממשלה בתוצר כדי להפנות יותר משאבים למגזר העסקי. כתוצאה מכך ירד היחס בין הוצאות הממשלה והתמ"ג מ-63% ב-1985 ל-51% ב-2000. ב-2001 השתנתה המגמה והיחס קפץ ל-55%. רמה זו נותרה ללא שינוי עד 2003 וב-2004 שוב נרשמה ירידה ביחס בין הוצאות הממשלה והתמ"ג שתימשך גם ב-2005.

דוח מרכז טאוב קובע, כי בשנים האחרונות הוכנסו שינויים גדולים יחסית בתקציב במהלך השנה. שינויים כאלה מקשים על מימוש יעיל של תוכניות העבודה של משרדי הממשלה השונים. הם עלולים להתבטא בתת-ביצוע ובסדרי עדיפות משובשים. כך, לדוגמא, על-פי הצעת התקציב ל-2003 (השנה האחרונה שלגביה קיימים נתוני ביצוע) ההוצאות החברתיות הסתכמו בפועל ב-94% מהתקציב המקורי וב-97% מהתקציב המתוקן.

הדוח מדגיש, כי הסטיות בביצוע בלטו במיוחד בהוצאה על שירותים חברתיים ישירים. לדעת מרכז טאוב, תת-הביצוע מעלה חשש לסטייה מסדרי העדיפויות שנקבעו על-ידי הממשלה והכנסת. הפרק על הוצאות הממשלה בדוח המרכז נכתב השנה על-ידי יעקב ליפשיץ על בסיס הניתוח הנערך במרכז מדי שנה על-ידי הצוות הקבוע.

חוקרי המרכז מדגישים, כי הקיצוץ המשמעותי בקצבאות בשנים האחרונות לא לווה בהפעלת תוכניות חלופיות של סיוע לאוכלוסיות חלשות. עיקר הפגיעה בקרב מקבלי הבטחת הכנסה ומקבלי דמי אבטלה. גם קצבת הזיקנה נשחקה בשנים האחרונות בכ-15% ביחס לרמת החיים הממוצעת וכמוה קצבת הילדים (32%) וקצבת הבטחת ההכנסה (24%). הפגיעה בקצבת הילדים תרמה לגידול בשיעור הילדים העניים בישראל לרמה של 28% בשנת 2004.

חינוך: הוצאה של כ-30 מיליארד ש"ח

ההוצאה לחינוך מהווה את הסעיף הגדול ביותר בהוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים ישירים - כ-30 מיליארד ש"ח. חוקרי מרכז טאוב מתריעים על צפיפות גדולה ויוצאת דופן בכיתות בחטיבות הביניים בישראל, צפיפות קשה בכל השוואה למדינות מפותחות דומות, הפוגעת קשה בפעילות החינוכית. זאת ועוד, הדוח מצביע על ירידה של למעלה מ-50% אחוז בתקציבי פיתוח ובבניית בתי-ספר וציודם - חלה ירידה חדה מהשקעה של 1.1 מיליארד ש"ח בשנת 2001 ל-460 מיליון ש"ח בלבד בשנת 2004.

בריאות: מאז 1997 שחיקה של למעלה מ-30% באספקת שירותי בריאות

ההוצאה הממשלתית לבריאות הסתכמה ב-15.5 מיליארד ש"ח בשנת 2003 ובשנת 2004 צפויה ההוצאה להסתכם ברמה דומה - 15.9 מיליארד ש"ח. הדוח מגלה כי מאז 1997 נרשמה שחיקה של למעלה מ-30% באספקת שירותי בריאות לציבור במימון הממשלה.

השחיקה בהקצאה הממשלתית לבריאות הגדילה את ההוצאה הפרטית על שירותי רפואה מ-26% בשנת 1995 ל-31% בשנת 2003 והיא גורמת להרעה בשביעות הרצון של הציבור ממערכת הבריאות. עוד מתריע דוח מרכז טאוב מפני המשך הקיצוצים בהוצאה הממשלתית לשירותים חברתיים אישיים. ההוצאה הממשלתית בסך 5.2 מיליארד ש"ח בשנה האחרונה משקפת המשך קיצוץ של 2% במונחים ריאליים עבור האוכלוסיות החלשות ביותר. המשמעות היא פגיעה גורפת, משמעותית ומסוכנת במשפחות של מקבלי קצבאות הביטוח הלאומי.

מרכז טאוב הוא מכון עצמאי, בלתי תלוי, הממומן על-ידי ארגון הג'וינט האמריקני וגורמים פרטיים. בראש המכון עומד פרופ' יעקב קופ ולצידו אנשי אקדמיה ומחקר ובהם ארנון גפני, פרופ' חיים אדלר, פרופ' דב צ'רניחובסקי ופרופ' יוסף קטן.