בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעה של אם אשר חטפה את שתי בנותיה הקטינות לישראל וסירבה להשיבן אל האב המתגורר בארה"ב. האב טען כי לפי חוק אמנת האג יש להשיב את המצב לקדמותו וכחלק מכך את בנותיו לארה"ב.
בשנת 1991 נישאו בני הזוג בישראל ועברו להתגורר בארה"ב. בני הזוג ושתי בנותיהן הקטינות נהגו להגיע לישראל דרך קבע על-מנת לבקר את בני משפחתם.
בחודש אפריל השנה הגיעו בני המשפחה לחופשת מולדת לחגוג את חג הפסח בישראל אלא שבעקבות מחלוקת בין בני הזוג החליטה האם שלא לשוב עם בנותיה לארה"ב וניתקה את הקשר עם האב.
האב פנה לבית המשפט על-מנת שיורה על השבת בנותיו, זאת מתוקף אמנת האג עליה חתומה ישראל לפיה יש "להשיב דברים לקדמותם ולהשיב את הסטטוס קוו אשר היה וחל קודם להפרה, הן באם הורחקו קטינים על-ידי הורה ממדינה מתקשרת אל רעותה, והן באם לא הוחזרו מאותה מדינה אליה הועברו שלא כדין, למדינה שם היה מקום מגוריהם הקבוע".
האם מצידה טענה כי האב נוהג בה באלימות במשך שנים, לעיני הבנות, ואף מתעלל בבנות עד כדי כך שאינן מוכנות לשוב לבית בו הוא מתגורר.
לטענת האם, החזרת הבנות לארה"ב תחשוף אותן לנזק פיזי ופסיכולוגי על-ידי האב ותעמיד אותן במצב בלתי נסבל. מכאן שעל-פי החריג שבסעיף 13(ב) בית המשפט רשאי לשקול את השארתן בחזקת האם בישראל.
בית המשפט קובע כי את החריג שבסעיף 13(ב) יש לפרש באופן "מצמצם ודווקני", וכי על ההורה ה"חוטף" להוכיח כי ייגרם לקטין נזק חמור בעל אופי מהותי.
בפסק דינו קובעת השופטת טובה סיוון כי טענותיה של האם בחלקן סתמיות, הוצאו מהקשרן, עם רמזים על "סטיה" כלשהי אצל האב, לה לא נמצא כל סימן. עוד קובעת השופטת כי האם לא הביאה כל ראיה ברורה וחד-משמעית לגבי גרימת נזק חמור ובלתי נסבל שייגרם לקטינות אם תוחזרנה לביתן בהוראת בית המשפט.
בית המשפט קבע כי על האם להחזיר את בנותיה לארה"ב עד לתאריך 25.9.2005.
