הקריאה של המיילדות לנשים הנמצאות בצירים "לדחוף", משנה אך מעט את המהירות שבה תלד האשה, ולעומת זאת יכולה לגרום לבעיות בריאות, כך קובע מחקר חדש.
מעקב אחר הנשים גילה, כי אלו שעקבו אחר ההוראות היו בסיכון גבוה יותר של בעיות בשלפוחית השתן. יצויין כי המחקר, שפורסם בעיתון האמריקני למיילדות וגניקולוגיה, בדק את הנשים לאחר שלושה חודשים בלבד.
החוקרים, מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת טקסס, חקרו 320 נשים שילדו בפעם הראשונה, עברו הריונות פשוטים ללא סיבוכים, ולא הזדקקו לאלחוש בעזרת אפידורל במהלך הלידה. התמקדות המחקר היתה באורך השלב השני של הצירים - כאשר צוואר הרחם רחב לגמרי והתינוק מתחיל לצאת.
מחצית מהנשים שנבחרו באופן אקראי, שמעו הוראות "לדחוף", במשך 10 דקות במהלך הצירים, ואילו ליתר הנשים נאמר לעשות "כל מה שבא בטבעיות". עבור אלו שקיבלו את ההוראות, השלב השני של הצירים התקצר בממוצע ב-46 דקות, לעומת 59 דקות בקבוצה השניה.
אין צורך בקריאות חירום
מתוך 320 הנשים שבמחקר, 128 חזרו לביקורת לאחר שלושה חודשים.
אלו שבזמן הלידה הודרכו וקיבלו הוראות, סבלו מקיבולת שלפוחית שתן קטנה יותר, ומירידה בזמן "ההתאפקות". החוקרים הדגישו, כי תפקוד שלפוחית השתן יכול לחזור למצבו הנורמלי במשך הזמן, כך שייתכן ולא מדובר בהשפעה קבועה.
דוח זה בא בעקבות דוח קודם, שגילה עלייה בבעיות רצפת האגן בקרב נשים שקיבלו הוראות במהלך הצירים. החוקרים טוענים, כי לעיתים קרובות הטוב ביותר עבור האשה הוא "לעשות מה שהכי נוח לה".
עד כה המגמה היתה כי נכון הוא לעודד נשים "לדחוף" במהלך הצירים. אך כיום מתחילה מגמה לאפשר נשים לעשות מה שנראה להן הכי טבעי. לעיתים קרובות מאפשרים בשלב השני של הצירים לראשו של התינוק לצאת לבד לפני שמעודדים אשה "לדחוף".
יותר מדי לחיצות בשלב מוקדם מדי גורמות לאם להתעייף, ומעלות את הסיכון שהיא תזדקק לעזרה במהלך הלידה, כמו לידת מלקחיים. הלחיצות עלולות לגרום גם לתינוק להתעייף, ובכך להעלות את הסיכון לבעיות בלידה.
