פרופיל: אולמרט חתר לרשת את שרון

בעקבות אשפוזו של ראש הממשלה, והעברתו לחדר הניתוחים, הפך הלילה (רביעי, 04.01.06) שר האוצר, אהוד אולמרט, לראש הממשלה בפועל. אולמרט, אשר סימן עצמו בשנים האחרונות כ"יורשו" הפוליטי של שרון, עמד לצידו בהגנה נחושה על תוכנית ההינתקות וסייע בהקמת מפלגת "קדימה". עכשיו עשוי אולמרט לעמוד בראש תנועת קדימה, שעתידה - בלי שרון, מוטל בספק גדול.

אהוד אולמרט הינו יליד 1945, ישראל. הוא בוגר החוגים פסיכולוגיה, פילוסופיה ומשפטים, באוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי, אב לארבעה. עסק בעריכת דין והיה שותף בכיר במשרד עורכי דין אהוד אולמרט ושות'.

בשנת 1973, בגיל 28, נבחר לראשונה לכנסת (השמינית). מאז נבחר באופן רצוף שבע פעמים לכנסת ישראל. בשנים 1988-1981 שימש חבר בכיר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. מ-1988 כיהן בתפקיד שר בממשלת ישראל בראשותו של יצחק שמיר - ראשית כשר לענייני מיעוטים, ובשנים 1992-1990 בתפקיד שר הבריאות. נבחר לראש עיריית ירושלים, לאחר ניצחונו בבחירות המוניציפאליות בנובמבר 1993, בהן גבר על טדי קולק וזכה ברוב של 60% מקולות הציבור הירושלמי.

בבחירות לכנסת ה-14 נבחר לחבר כנסת ברשימת הליכוד-צומת-גשר. בבחירות לראשות העיר ירושלים שהתקיימו ב-1998, התמודד ונבחר לקדנציה שנייה. בבחירות לכנסת ה-15 לא התמודד.

בספטמבר 1997 זוכה מכתב אישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפרשת החשבוניות הפיקטיביות. יחד עם זאת, פסק השופט, ד"ר עודד מודריק: התנהגותו של אולמרט מהווה "מעשה רשלני גס".

"אחד מחברי הכנסת החזקים ביותר"

אולמרט ידוע כאחד מחברי הכנסת החזקים: ב-1978 הצביע נגד הסכמי קמפ-דיוויד. ב-1992, במהלך הבחירות הפנימיות בליכוד, תמך במועמדותו של בנימין בגין לראשות הליכוד. ב-1993 נבחר לראשות העיר ירושלים, בתמיכת החרדים וגוש הימין. אולמרט פועל למימוש האידיאולוגיה הימנית בתוך תחומי ירושלים.

חותמו ניכר בהחלטות הממשלה השנויות במחלוקת, בנושא הבנייה בהר חומה, ראס אל-עמוד ובפתיחת מינהרת הכותל. הוא נאבק בסממני הריבונות הפלשתינית במזרח ירושלים. נאבק לשם סגירת המוסדות הפלשתינים במזרח ירושלים, ובראשם האוריינט-האוס. הוא התנגד להופעת סמל פלשתיני בספרי לימוד בבתי הספר במזרח העיר, פעל להריסת בתים שנבנו ללא אישור במזרח העיר, והתריע נגד פעילות אנשיו של ג'יבריל רג'וב בעיר ונגד בית המשפט הפלשתיני במזרח העיר. אולמרט תומך בהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים.

בתפקידו פעל אולמרט להעברת תקציבים לגופים חרדיים, ולמינוי נציגי הסיעות הדתיות לעמדות מפתח בעיריה. הוא צידד בסגירת כביש בר-אילן לתנועת כלי רכב בשבתות וחגים. עם זאת - הגן על זכויות החילונים בעיר ירושלים, לרבות: המשך פתיחת בתי קפה ופאבים בשבת.

אולמרט מוזמן באופן קבוע בתוכניות הטלוויזיה הבינלאומיות, בעיקר כמייצג את העמדה הישראלית בעניין הסכסוך הערבי-ישראלי ומתוקף תפקידו כראש עיריית ירושלים. הוא נחשב לדובר רהוט ולפוליטיקאי מעניין ופרובוקטיבי.

נבחר לכנסת ה-16

ביום 28.1.03 נבחר אולמרט לכנסת ה-16. בפברואר 2003 התפטר מתפקידו כראש העיר ירושלים. ימים לאחר מכן, מונה לכהונת שר התעשיה והמסחר וקיבל במקביל סמכויות נוספות, לרבות: מ"מ ראש הממשלה, מחזיק תיק מינהל מקרקעי ישראל, חבר הקבינט והמטבחון, שותף במו"מ המדיני, ומחזיק מנהל התכנון (שהוצא ממשרד הפנים).

השר אולמרט הוא מתומכי ההינתקות ופועל בשנים האחרונות לסמן עצמו כ"יורשו" של אריאל שרון. רבים רואים בו כ"נץ" פוליטי בעל תוכנות "שרידות" רבות. בזמן כהונתו של בנימין פוטין כשר האוצר, נהג אולמרט לתקוף את תוכניתו הכלכלית. ב־7 באוגוסט 2005 התפטר פוטין מתפקיד שר האוצר על-רקע התנגדותו לתוכנית ההינתקות, ואולמרט מונה על-ידי ראש הממשלה להיות ממלא-מוקמו. עם פרישתו של שרון ממפלגת הליכוד והקמת מפלגת "קדימה", עמד אולמרט לימינו של שרון וכיום ניצב כמספר 2 ברשימה הבאה לכנסת.

כאמור, אולמרט התמנה הלילה לראש הממשלה בפועל.