רק באיחור רב, לא אופייני לו, דני הבין שמרציאנו, או מישהו קרוב אליו, שבו מרציאנו נתן אמון בלתי מסויג, עמד מאחורי המהלך הלא-תמים שהוביל לכך שהוא התרועע, מעת לעת, עם רותי.
אותו מישהו קרוב אל מרציאנו היה גם זה שגרם, מן הסתם, להיכרות בין רותי לבין החבר המקועקע שלה והוא היה גם זה שדאג, כנראה, לכך שאף פעם לא יחסר לה מאותו סוג של מריחואנה שהיא כל-כך אהבה.
גורם זה, ללא ספק, גם היה זה שדרש, בזמנו, מרותי ליצור קשר ראשון עימו - ולשמור עליו אחר-כך כדי שבבוא העת היא תוכל לבקש ממנו, באורח כאילו-חברי, לסייע לה ברכישת קוק פרסי.
ולאחר שכל התשתית הייתה בנויה לתפארת, כל מה שהיה צריך לעשות, לאחר מעצרו של מרציאנו, הוא לגרום לכך שרותי תצא למסעה כשסמים רבים באמתחתה, לרבות סמים שנרכשו בעזרתו.
עלילה מושלמת הממלכדת גם את אביה של רותי, השופט ירוחם רבינוביץ, וגם את מי שסייע ברכישת הסמים.
מבואס ללא שיעור, דני אמר לעצמו, שהוא היה צריך לנהוג לגמרי אחרת. הוא היה צריך לעמוד על השטניות קרת-הרוח שיש בכל המהלך.
יעלה לא נתנה לו את ההזדמנות להכיר אותה.
היא הבינה שדני יעמוד מיד על הסכנה הגלומה בה עבורו. היא התבוננה בו מרחוק וטוותה את חוטי ההסתבכות שלו בעורמה - ובסבלנות. היא סיפרה לבעלה על חששה מפני דני - והלה עשה את הכל כדי להסתיר אותה מפניו.
- "צריך להיזהר מדני... הוא יעלה די מהר על מה שאנחנו מתכננים..."
- "את צודקת, נשמה שלי... הוא לא יכיר אותך עד שיהיה מאוחר מדי בשבילו..."
- "יופי... גיבור שלי... בוא אלי - ואל תפסיק עד הבוקר..."
- "אני לא ממהר לשום מקום...", החזיר לה מרציאנו בעיניים מצועפות.
- "גם אני לא...", סיימה יעלה את השיחה ומיהרה להתכרבל בחיקו הענק של בעלה.
דני לא הכיר את יעלה בעת שהיא עבדה בשירות המבחן למבוגרים. עובדה זאת הייתה, בעיניו, תמוהה למדי. הוא פשוט לא הבין איך קצינת-מבחן דעתנית, אסרטיבית, עשויה ללא-חת, על-פי השמועה, חמקה מתחת לרדאר הפרטי שלו.
יעלה דווקא כן שמעה על דני בעת שהיא עבדה בשירות המבחן למבוגרים. שמו היה מתגלגל בפרוזדורי מקום-עבודתה. היא שמעה עליו דברים טובים מאוד - וגם דברים פחות טובים.
את הפרשה שבה דני ייצג את מרציאנו היא לא הכירה, שכן היא לא הבשילה לכתב-אישום.
אליה היו מגיעים רק מקרים שבהם כבר הייתה הרשעה בדין. בשלב הזה היא התבקשה להמליץ על סוג העונש.
וזה בדיוק מה שקרה בעת שתיקו של בעלה-לעתיד נחת בראשונה על שולחנה.
היא למדה אותו היטב, כמנהגה בדרך כלל, לפני שהיא זימנה לפגישה את מי שעליו היא עמדה להמליץ.
אלא שהפעם משהו ריתק אותה, באורח יוצא-דופן, לקורות חייו של מי שעתיד להיות בעלה.
תמונה שלו לא נמצאה בתיק - ולכן היא הייתה צריכה לדמיין בעיני רוחה כיצד נראה הגבר שהקים אימפריית-פשע; בד-בבד, היא גם הייתה סקרנית לראות את מי שבכה בלילות לאחר שאביו מת בבית-כלאו.
מותה של אחותו בידי עבריינים השאיר אף הוא, ללא ספק, חריץ עמוק בנפשו, אם כי לא כמו זה שנשאר בה לאחר מות אביו; כך, לפחות, התרשמה יעלה מקריאה בתיק לפני שהיא פגשה פנים אל פנים בהרצל מרציאנו.
