מזרחי הכי אחי

"מזרחי", מילה שטמנה בחובה אסוציאציות של בורות, של חוסר השכלה ושל מצב סוציו אקונומי נמוך, הפכה זה מכבר למילה ששגורה בפינו מדי יום ביומו, למשל מוזיקה מזרחית, 'חפלה' מזרחית, אוכל מזרחי, מסעדה מזרחית וכו'.

לו היה באפשרותנו לחזור בזמן כ-10 שנים אחורה ויותר היינו מבינים לעומק את השינוי שעובר על מדינתנו הקטנטונת. פתאום מוזיקה מזרחית בוקעת מאמצעי התקשורת למינהם, דבר שאולי לצעירים נראה כדבר מובן מאליו, אך למבוגרים נחשב כצעד חסר תקדים. ערוץ 24 למשל הוא דוגמה קלאסית לכך שהמזרחיות במגמת עלייה מטורפת במדינת ישראל. אם בעבר זמרים כדוגמת זוהר ארגוב ואחרים היו נערצים בקרב ציבור ספציפי, הרי שהיום זמרי הזמר המזרחי נערצים בקרב ציבור רחב יותר ומגוון יותר. אין ספק שהמזרחיות מרימה ראש. פתאום להיות מזרחי זה יותר "אין". פתאום זמרים מזרחיים מייצגים אותנו בארוויזיון, זמרת כדוגמת שרית חדד.

היום קוראים למוזיקה המזרחית בשם קצת יותר "מכובס" והוא "מוזיקה ים תיכונית". אל תאמר מזרחי זה לא נשמע טוב, אמור מעתה: "ים תיכוני". נכון שמוזיקה מזרחית, אוי סליחה, "מוזיקה ים תיכונית", היא לא תמיד טובה בעומק ובתוכן השירים שלה אך עדיין היא מייצגת ציבור שלם שסוף סוף זוכה לבמה, להכרה וליכולת לבטא את עצמו ולהשמיע את קולו בלי להתבייש במורשת שלו.