מסקנות האונס הקבוצתי

האירוע עם הנערה בת השש-עשרה שנאנסה בידי חמש חיות דמויות-אדם (סליחה מהחיות), לא עוזב אותי.

כפי שכתבתי ברשימתי הקודמת, כל מי שיש לו בת או נכדה ורואה אותה לאורך חייה מיום שנולדה, כאשר היא מתרוצצת יחפה עם רגליה החמודות ולא יודעת שום דבר מהחיים, פרט לאימא ואבא שמלווים אותה - תמונה זו כאמור, לא עוזבת אותי. והנה, כאשר גדלה והייתה בת שש-עשרה, תפשו אותה אותם דמויי-אדם, אנסו אותה והיכוה באגרופים ולאחר מכן השאירוה ערומה על החוף.

בעצם, אותה נערה נעזבה פעמיים: פעם אחת כאשר נתנו לה לצאת לעולם המכוער, ועתה כאשר היא עם החוויה שעברה ונשאר בנפשה, כאשר אולי איש לא יודע ממנה, מלבד אותו אידיוט שכותב עליה.

ובכל זאת, אפשר לעשות משהו.

אחד שבא מרומניה, סיפר לי מעשה שחווה כשהיה ברומניה - זו הקומוניסטית שאהבתי אליה רחוקה כמו שמים מארץ. כאשר היה פעם ברחוב, עצר אותו אחד מהסקוריטטה ושאל אותו, מה הוא עושה ברחוב, שכן אם היה לומד, הוא היה צריך להיות בביה"ס ואם עובד, אז בעבודה. הנשאל ענה שהוא עובד במקום שיש בו משמרות והלילה הוא עבד, ואז איש הסקוריטטה עזב אותו.

מוסר השכל בשביל הסיפור שלנו: לו היו לנו נציגי ציבור שהיו מוכנים לעשות משהו וגם לשמוע עצות, הייתי מציע להם טיפים רבים שיש לי. אחד מהם הוא כי לאור המציאות שלנו, גם אצלנו צריכה להסתובב משטרה בשביל לאתר טיפוסים מסתובבים שיכולים גם להשתתף באונס קבוצתי, בין השאר.