בידיעה שפורסמה בעיתון, נכתב כי נערה נהרגה בתאונת דרכים. לצד תמונת הנערה המקסימה, סופר שהייתה בדרכה לסיום קורס בצבא של אחיה. הלב נקרע למקרא ידיעות כאלה ואחרות בעקבות תאונות הדרכים ואירועים אחרים שאנו לא חסרים בהם.
הריגת הנערה נתנה לי את הטריגר לכתוב על המציאות שלנו, עם כל ההריגות והפשע שמשאירים בידינו את הברירה היחידה שנותרה לנו במציאות הקיימת - לכתוב, אם כי זו כתיבה על הקרח.
בהקשר ל"במה" הקיימת; מקובל שהעיתונים הם הבמה לציבור - "הפה לציבור" וכיו"ב אמירות בומבסטיות - אבל זה אחד השקרים המוסכמים שחיים ומשלימים איתו הרבה זמן, כמו עם מזג האוויר, ללא ערעור ועשייה בנידון, כדי לשנות את המציאות של היעדר במה אמיתית לציבור.
נותרה אפוא הבמה הנותרת שהיא האינטרנט ששם הציבור יכול להעביר מסרים ומכאובים שהוא סופג, בתקווה שמישהו יאזין ויפעל בהתאם. אבל בגלל המציאות שלנו, זו לא במה, כי מי שצריכים היה להאזין לה, הם נציגי הציבור שמעצם היותם כאלה ואיך שהגיעו למעמדם, זו פרשה עצובה ואכן, יש לנו בעיה גדולה מאוד.
נציגי הציבור שהזכרתי, נכנסו לנו, בגלל שיטת הבחירות שלנו שעל פיה התקבצו כל מיני מפלגות ורשימות, תוך מאמצים ואלתורים רבים של מי שרצה להקים ממשלה ובכל מחיר. והנה מצאנו עצמנו עם מרכיבים של ממשלה שאין ביניהם שום משהו מאחד או משותף - רעיון, רקע, עבר, תנועה וכו', אלא רק הרצון בשלטון ומנעמיו.
לא ייפלא אפוא שהצורך בקשר לציבור ובעיקר התלות בו, שתהווה את ה"דבק" שידביק את הציבור לנציגיו, קשר זה יביא את כל המציאות הנדונה לפתרון לבעיות שלנו, שבעטיין האירועים שאינם יורדים מהכותרות. במציאות כזו, הציבור יביא את כל המסרים והמכאובים לאוזניים שיקלטו אותם ויפעלו בהתאם.
מה שנשאר היום לעשות הוא, שיקום או יקומו אישים שיילכו לבחירות ויבקשו את אמון הציבור, ובחירת נציגי ציבור שיעמידו בראש מסע הבחירות שלהם כמה עיקרים שיהוו את הבסיס לנציגות אמת של נציגי ציבור והבטחה להתמדתה של כזו.
לכן, אפוא, חייבים שיטת בחירות שתבטיח זאת, במה ראויה לציבור, לומר זאת כל הזמן ולהיות עם היד על דופק חיי הציבור ולשם כך, יש גם צורך בחובת רישיון להוצאת עיתון. זה יקיים ויאחוז עצמו, רק ע"פ היצע וביקוש - שום מתנות, צ'ופרים ופטורים למיניהם (ממבקר המדינה למשל).
