צריך ג'יפ גם לחתול?

מעשה בגבר צעיר ונאה שנפטר ונערכה לו לוויה גדולה, ואשתו בכתה והילדים בכו, ופתאום הגיעה גברת נאה ולא מוכרת והפשילה שמלתה והשתינה על הקבר. נדהמו כולם: "מה את עושה?". אמרה האישה: "כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו".

זה יפה שיאיר לפיד שואל בשם "מעמד הביניים" איפה הכסף. כאילו, לכל מי שמתבונן סביב נראה שמדינת ישראל פשוט מפוצצת בכסף.

נתב"ג מפוצץ. ורק אני לא נלאה מלספר ששני מיליון ישראלים טסו השנה לחו"ל. האם אתם לא מבינים שזה אומר ששישה מיליון ישראלים לא טסו השנה לשום מקום ולפחות חמישה מיליון מהם (כולל אשתי, כי אני, כזכור, טסתי לחו"ל כשהייתי בסדיר) מהם לא טסו לשום מקום מחוץ למדינה אי-פעם?

אתה מתבונן בכבישים שלנו ורואה כמעט יותר מכוניות ב.מ.וו מבגרמניה, ולפי כמות הג'יפים מסביב ניתן לחשוב שאו שתשעים אחוז מהדרכים בארץ אינן סלולות או שבתשעים אחוז מימות השנה הכבישים בישראל מכוסים בשלג. אבל כמה זה? כל הג'יפים והמרצדסים או ה"סתם" סיוויק? כמה? חמש מאות אלף? יחד עם הסובארו והסוזוקי זה מיליון? כל זה, נכבדי, זה "מעמד הביניים". אז מה אתה מחפש, כשאתה שואל "איפה הכסף"? שלמשפחה ממוצעת מ"מעמד הביניים" יהיה לא רק ג'יפ לבעל וג'יפ לאישה וג'יפ לילד, אלא גם ג'יפ לחתול?

כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו. אתה, אדוני, שייך, נגיד, ל"מעמד הביניים". אני נמנה על אלה שנוהגים בקטנוע קימקו 2003 חמישים סמ"ק, כדי להספיק יותר בעבודה - טיפול בקשישים - ולחו"ל טסתי לאחרונה ב-1963, במטוס תובלה בשם "נורד", כשצה"ל הטיס אותי ואת בני המחזור שלי, ל"אימון היחלצות מצוללת טבועה" בפורטסמות.

אז כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו. ואני מאחל לך, יאיר, מקרב לב הצלחה, כי אני סבור שאתה אדם ישר ואני סבור שהמדינה שלנו מושחתת. אבל אני נמנה על ששת המיליון השקופים שאינם "מעמד הביניים". לכן אני, לא שאני מקווה יותר מדי שזה יעזור, אבל אני אצביע למפלגת "העבודה".