גירוש ספרד

בספרד התגוררו יהודים אולי עוד לפני חורבן בית ראשון. הנביא עובדיה כתב: "וְגָלֻת יְרוּשָׁלַ‍ים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד".¹ בסוף המאה השישית קיבל המלך את הנצרות הקתולית, ומאז החלו רדיפות וגזרות. ב-613 נאסר על היהודים להתגורר בספרד. רבים עזבו ואחרים התנצרו, מקצתם רק למראית עין, בקיימם בסתר את יהדותם. בעיית האנוסים שלא התנתקו מן היהדות הייתה פצע פתוח בין יהודי ספרד לשליטיה. בתחילת המאה השמינית כבשו המוסלמים את ספרד וחלקים מצרפת. הנוצרים האשימו את היהודים בסיוע למוסלמים,² ויבואו אִתם חשבון כשישתלטו מחדש על הארץ. מאז התחוללה מלחמת דת מתמדת (רקונקיסטה) במשך 771 שנים בין הנוצרים למוסלמים על השלטון בספרד, עד שב-1492 אוחדה ספרד שוב תחת שלטון נוצרי.

תחת השלטון המוסלמי החל תור הזהב של היהודים שם. בספרד המוסלמית הוכח לכאורה יתרונה של הגלות היהודית, על פני הריבונות העברית. ספרד היוותה בתקופה המוסלמית מרכז דתי, תרבותי וכלכלי של יהודי העולם. אך לא לעולם חוסן. במחצית המאה האחת-עשרה (1066), עוד בטרם חזר השלטון הנוצרי, ביצעו המוסלמים פוגרום ביהודי העיר גרנדה, והרגו ארבעת אלפים איש. את הסיבות לטבח ביטא אחד המסיתים, המשורר המוסלמי אבו אסחאק:

"אל תראה את הריגתם כהפרת אמון, הפרת אמון תהיה להניח להם להמשיך.
הם הפרו את בריתנו עמם, כיצד תֵחשבו לאשמים כלפי מפרי הברית?
כיצד יוכלו להיות בעלי ברית, כשאנחנו עלומים והם בולטים?
עכשיו אנחנו ירודים לעומתם, כאילו אנחנו הטועים והם הצודקים".³
שיר זה מבטא גורם מרכזי בשנאת היהודים: הצלחתם הכלכלית, עקב עליונותם. ביטוי בולט למהפך המוסלמי ביחס ליהודים בספרד היה בריחת משפחתו של גדול הפוסקים היהודיים והפילוסוף החשוב, הרמב"ם, בשנת 1148, בהיותו בן עשר, מקורדובה שבספרד למרוקו.

מלחמת הדת הממושכת בספרד הקצינה מאוד את השקפת העולם של הנוצרים בספרד, במקביל להקצנה של הנצרות הקתולית בתקופת מסעי הצלב בין המאה ה-11 ל-13. מאמצע המאה ה-13 נפגעו יהודים בספרד, ונדרשו לענוד סמל מזהה על בגדיהם.⁴ במחצית המאה ה-14 קטלה מגפת דבר ("המוות השחור") בין רבע למחצית מתושבי אירופה. היהודים נפגעו פחות בגלל מצוות ההיגיינה ביהדות. נפוצה שמועה שהיהודים מרעילים בארות, כדי להשמיד את העולם הנוצרי. התחוללו פרעות בצרפת, בשווייץ ובגרמניה. רוב היהודים גורשו או הגרו מרצון למזרח אירופה, בעיקר לפולין.⁵

בסוף המאה הגיעו הפרעות לספרד הנוצרית. ב-1391 (גזרות קנ"א) התחולל פוגרום בעיר סביליה. רבים נהרגו, אחרים נמכרו לעבדים או התנצרו. משם התפשטו הפרעות לקורדובה, למדריד ולברצלונה. נוצרה בספרד תופעה של "נוצרים חדשים" – "אנוסים". רבים מהם שמרו בסתר על מצוות הדת ואחרים הגרו מן הממלכות הנוצריות לגרנדה המוסלמית, או לארצות אחרות, וחזרו בגלוי ליהדות.⁶ מהפוגרומים ב-1391 החלה בממלכות הקתוליות בספרד שרשרת של פוגרומים, התעללויות, מעשי שחיטה אכזריים, הגבלות והטלת מיסים ייחודיים, עד גירוש ספרד ב-1492.

נאמנותם בסתר של היהודים ליהדות וחזרת חלקם אליה הטרידו מאוד את השליטים של הממלכות הנוצריות ואת ראשי הכנסייה. לפי חוקר יהדות ספרד בימי הביניים, בעל פרס ישראל, פרופ' חיים ביינארט, "ממחצית המאה ה-15 ואילך היו קהילות קסטיליה נתונות בלחצי תעמולה אנטי-יהודית ואנטי-אנוסית שנכרכו יחד, כאילו נתקיימה מזימה להביא כליה על הנצרות על-ידי חדירה לתוכה והריסתה מבפנים באמצעות היהודים והאנוסים, והאנוסים הם השליחים לכך".⁷

בשנת 1469 נישאו הנסיכים הקתוליים, פרננדו מארגון ואיזבלה מקסטיליה, שבעשור הבא הוכתרו למלכים בארצותיהם. בתיאום עם האפיפיור הם ייסדו את האינקוויזיציה הספרדית שבראשה הועמד הנזיר הדומיניקני הקנאי תומס דה טורקמדה, שהייתה לו השפעה רבה על איזבלה. האינקוויזיציה הספרדית רדפה את האנוסים, העלתה רבים מהם באש, כפתה על יהודים להעיד נגדם, וב-1483 פקדה על גירוש היהודים מאנדלוסיה. אחרי עשור, בשנת 1492, לאחר כיבוש גרנדה המוסלמית, גירשו פרננדו ואיזבלה מספרד את היהודים שסירבו להתנצר.

לפי פרופ' ביינארט: "תיקי האינקוויזיציה הרבים שהגיעו לידינו, והם אפס קצה של כלל תיקי הנחקרים והנידונים של האינקוויזיציה, מעידים על רצונם של האנוסים וצאצאיהם – אף לאחר דורות של חיים בשמד – לשוב אל עמם ואל עברם היהודי. שלומי אמוני ישראל אלה לא ביקשו טובת הנאה בעולם הנוצרי שנכפה עליהם, ויש להבדילם מאותם מומרים שחיפשו דרכים להתבולל בעולם הנוצרי ולאבד את זכרם ואת עברם היהודי. הדבקות באמונתם בתורת משה הייתה זהה לקטנים ולגדולים, לעשירים ולעניים, לפשוטי העם ולמשכילים, לנשים ולגברים.

פעולתה של האינקוויזיציה מאות בשנים, פעולה ארוכה ומתמשכת לעקירת האנוסים שהתייהדו, היא עדות ראשונה במעלה לכישלון השיטה כולה במלחמה נגד היהדות".⁸ אבל היא גם עדות לשורשיותה של האנטישמיות ולהכרח לשרוד בטריטוריה ולקיים צבא מקצועי כדי לשרוד, עדות שלא הוטמעה עד כתיבת שורות אלה.

"כישלון השיטה" לכפות התנצרות על היהודים מעיד לכאורה על הצלחת שיטתם של יוחנן בן זכאי וחבריו להיפרד מן העבריות הריבונית ולשים את כל יהבם ביהדות האמונית. הנאמנות הגלותית ליהדות עד כדי קידוש השם, מוכרחה הייתה לעורר תהיות. שלמה אבן וריגה, רופא והיסטוריון ממגורשי ספרד, כתב בספרו "שבט יהודה", שראה אור ב-1554, ש"מימי חורבן הבית השני ואילך ההיסטוריה של עם ישראל היא סיפור של גירושים, של עלילות, של שמד ושל חורבן. כמעט שאין בו התייחסות ליצירות רוחניות, לחיים מדיניים או לחיי יומיום של עם ישראל. ההיסטוריה של 'שבט יהודה' פירושה סיוט מתמשך של ייסורים שהַצָּלות מתרחשות בו רק לעתים רחוקות".⁹

במלחמת העולם השנייה במאה העשרים לא התרחשה הצלה, והלקח: שלוש שנים אחרי סיומה הכריז דוד בן-גוריון על הקמתה של מדינת ישראל, אך גם הוא לא הבין את שהבינו אברהם אבינו ומשה רבנו, שמדינה זקוקה לצבא באיכות גבוהה כדי לנטרל איומים על "תולעת יעקב".
_______________________

בשבוע הבא: גזרות ת"ח-ת"ט; לקחים שעבר זמנם; תיאור מאותם ימים: הרס הקהילות באוקראינה וטבח אכזרי של יושביהן; נקמות מאוחרות.

1. עובדיה, א', כ'.
2. בכרוניקה הערבית על הכיבוש נכתב, בין היתר: "הגדוד השלישי, זה שנשלח נגד אלבירה, צר על גרנדה, בירתה של מדינה זו, לכבוש אותה והפקיד את שמירתה בידי חיל-מצב מורכב מיהודים וממוסלמים. וזה מה שעשו בכל מקום שמצאו בו יהודים", בן ציון דינור, תולדות ישראל, כרך חמישי, מהדורה שניה מתוקנת ומורחבת, דביר, עמ' 16; רודריגוס, ההגמון מטולדו כתב: "ועיר טולדו שהייתה לראש לעמים רבים, נפול נפלה גם היא לשמחת לבם של בני ישמעאל. אולם טולדו לא נפלה בלי אם בפשע היהודים, כי העיר הייתה גדולה ועצומה מיתר הערים, ויהי כאשר יצאו הנוצרים ביום הראשון שלפני חג הפסח אל מחוץ לעיר ללכת אל כנסיית ליאוקדיה הקדושה לשמוע דבר אלוהים, ויפשעו היהודים ויגידו לסרקינים ויסגרו את שערי העיר לפני הנוצרים ויפתחו אותם לישמעאלים", דינור, שם, עמ' 17; חיים ביינארט, גירוש ספרד: סוף מעשה במחשבה תחילה, אתר תולדוט, הספרייה הווירטואלית של מטח.
3. ברנרד לואיס, היהודים בעולם האיסלאם, מכון זלמן שזר לתולדות ישראל, 1996, עמ' 47.
4. עליזה מיוחס ג'יניאו, יהודים אנוסים ונוצרים חדשים בספרד, משרד הביטחון, 1969, פרק ו', גזרות קנ"א.
5. מרדכי ברויאר, "המוות השחור ושנאת ישראל", בספר שנאת ישראל לדורותיה, קובץ מאמרים בעריכת שמואל אלמוג, הוצאת מרכז זלמן שזר, תש"ם.
6. יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, מהדורה ב' מתוקנת ומורחבת, עם עובד, 1959.
7. חיים ביינארט, גירוש ספרד: סוף מעשה במחשבה תחילה, אתר תולדוט.
8. שם.
9. אבלמן, שם.