פרעות חמלניצקי

542 שנים חלפו בין הטבח ביורק שבאנגליה לבין פרעות חמלניצקי (גזרות ת"ח-ת"ט) שבהם נטבחו עשרות אלפים מיהודי אוקראינה, שהייתה אז תחת שלטון האיחוד הפולני-ליטאי.¹ כמו בתקופת מסעי הצלב, כך בפרעות חמלניצקי, טבח היהודים לא היה היעד העיקרי של הפורעים, אלא תוצאה צדדית של "מרד הקוזקים² הגדול" נגד האיחוד הפולני-ליטאי שעליו פיקד אציל זוטר, קצין לשעבר בצבא הפולני, בוגדן חמלניצקי, שאמו הייתה בתו של קוזק ממעמד גבוה. שלושה לקחים עיקריים הפיקו היהודים במאות השנים שבין מסעי הצלב למרד הקוזקים:

הראשון: לקבל חסות של גורמים חזקים באוכלוסייה המקומית – מלכים, אצילים והגמונים.

השני: למצוא מחסה במצודות ולהתגונן מתוכן בעזרת נותני החסות, עד יעבור זעם.
השלישי: אם כלו כל הקִצים – להתאבד ולמות על קידוש השם, כדי לא להתנצר ולא למות תוך עינויים.

הלקח השלישי לא נועד אומנם להגן על חיי היהודים, אך הוא נועד להגן על היהדות מפני התבוללות והתנצרות המוניות.

הלקחים האלה היו יפים חלקית למאות האחת-עשרה והשתים-עשרה, שבהן עיקר מעשי השוד והטבח בוצעו על-ידי אספסוף בלתי מאורגן. במאה ה-17 בוצעו מעשי הטבח על-ידי צבא המורדים הקוזקים, שאף התגברו על צבא פולין ועל אציליה. ליהודים לא היה שום סיכוי להתגונן, שהרי גם נותני חסותם הובסו.

בספרו "יוון מצולה" כתב בן התקופה,³ נתן הנובר:
"ונסו כל השרים המושלים באותם מקומות של אחורי הנהר ניפור,⁴ עד ק"ק⁵ פולנואה,⁶ הכל נסו לנפשם, ולולא ה' הותיר לנו שריד, כמעט כסדום היינו. אשר היה באותו רעש הדוכס ווישנעוועצקי זכר לברכה עם החיל שלו אחורי הנהר ניפור, והיה אוהב ישראל עד מאוד, וגיבור מלחמה אשר אין כמוהו בכל הארץ, והוא נס עם עמו דרך ארץ ליטא, ונסו עמו כחמש מאות בעלי בתים, וכל אחד עם אשתו ובניו, ונשא אותם כמו על-כנפי נשרים, עד הביאם (אל) מקום חפצם. אם היה להם שום סכנה באחרונה, אמר ליהודים שיסעו בראשונה, ואם הייתה הסכנה לפניהם - נסע הוא לפניהם למגן וצנה והם אחריו חונים.

"והיהודים שמצד זה של הנהר ניפור שמעו אלו שני מאורעות רעים הנ"ל, ביום ראשון של חג השבועות, ונסו כולם בחג השבועות ולא חסו על כספם וזהבם וברחו להציל נפשם. כל גלילות ק"ק אוסטרא⁷ והקהילות השייכות להם, כגון הק"ק שדה-לבן וק"ק פאולאויטש וק"ק טשודנאוו⁸ וק"ק לוברטוב,⁹ וכל הקהילות הנמשכות אחריהן, ברחו קצת לק"ק קוסנטין, כי היו אלה מקומות חזקות גדולות. וכל גלילות ק"ק לבוב שהיו במדינות רוסיא והקהילות השייכות להם, כגון סביבות ק"ק נעמרב,¹⁰ ברחו לק"ק נעמרב, וסביבות ק"ק טולטשין¹¹ ברחו לק"ק טולטשין. וסביבות ק"ק באר, כגון ויניצא¹² וק"ק טשארינגראד וק"ק קרסני עם הקהילות הסמוכות להן, ברחו כולן לק"ק באר.

"ומי שלא ברח, או שלא יכול לברוח, דמו בראשו. והרבה ק"ק אחורי הנהר ניפור הקרובים אל החלל, כגון ק"ק פריאסלב¹³ וק"ק ברישופקה וק"ק פריאטין¹⁴ וק"ק בארישפולי וק"ק לובען וק"ק לאחוויץ¹⁵ ואגפיהן, שלא יכלו לברוח, ונהרגו על קדושת השם במיתות משונות קשות ומרות.

"קצתם פשטו עורם מעליהם והבשר השליכו לכלבים, וקצתם קצצו ידיהם ורגליהם והשליכום על הדרך ועברו עליהם בקרונות ודרכום בסוסים, וקצתם פצעו בהם פצעים הרבה שלא יהיו כדי להמית, והשליכום בחוץ שלא ימותו מהרה, ויפרפרו בדמיהם עד שיצאה נשמתם. והרבה קברו בחייהם. ושחטו ילדים בחיק אימותם. והרבה ילדים קרעו לקרעים כדגים, ונשים מעוברות בקעו בטנן והוציאו העובר וחבטו בפניהן. וקצתן קרעו בטניהן, ושמו חתול חי בתוך הבטן, והניחון כך בחיים, ותפרו הבטן וקצצו בהן ידיהן שלא יוציאו החתול חי מן הבטן. ותלו הילדים בדדי אימותם. וקצת ילדים חתכו בשפוד וצלאום אצל האש והביאום אל אימותם שיאכלו מהם. ולפעמים לקחו מילדי העברים ועשו גשרים לעבור עליהם. לא הייתה מיתה משונה בעולם שלא עשו בהם, וכל ד' מיתות בית דין: סקילה, שרפה, הרג וחנק.

"והרבה לקחו הקדרים¹⁶ בשביה, ונשים ובתולות עינו ושכבו עם הנשים לפני האנשים, והבתולות והנשים היפות לקחו לשפחות ולאופות וקצת לנשים ולפילגשים. "כיוצא בזה עשו בכל המקומות אשר היו מגיעים שמה, וגם לעכו"ם שהיו מעם פולין עשו כהנה, וביותר להכמרים והגלחים. ונהרגו אחורי הנהר ניפור כמה וכמה אלפים נפשות מיהודים, וכמה מאות שהוכרחו להמיר דתם. וספרי תורות קרעו לקרעים ועשו מהם שקים ומנעלים לרגליהם, ורצועי תפילין לקחו לכרוך סביב רגליהם, וקצוצי תפילין השליכו בראש כל חוצות, ומשאר ספרי קודש עשו גשרים ברחובותיהם, וקצת לקחו לתחוב בקני השרפה, אשר כל השומע תצִלנה אוזניו".¹⁷

מהנדס אלקטרוניקה וד"ר לגאוגרפיה, משה הרפז, סיכם את התיאור של נתן הנובר ברשימתו "נקמה מאוחרת: 1945-1648": "הנה הגענו למספר עגול 300 שנה. 1948-1648. מדינה עצמאית – נקמה פרטית שלנו בקוזקים".¹⁸ נקמה מאוחרת בשבעים וחמש שנים: תחינתה של אוקראינה ממדינת ישראל לספק לה אמצעי לחימה במלחמתה ברוסיה בעצם הימים האלה. מנקודת מבט הציונות האסטרטגית שפיתח זאב ז'בוטינסקי, אין מדובר עדיין בנקמה המלאה. הנקמה הז'בוטינסקאית, שבה עוסק מחקר זה, תגיע כאשר מקבלי ההחלטות של מדינת ישראל יסיימו את הרומן שלהם עם מיליציית ה"הגנה" שיסדו וטיפחו בן-גוריון וחבריו, ואשר פועלת עד היום כצבאהּ של מדינת ישראל המכונה צה"ל, ויקימו צבא מקצועי באיכות גבוהה שיהיה מסוגל לנטרל כל איום חיצוני על מדינת ישראל במחיר נמוך. כי מטרתם של אויבי ישראל הערבים, מאז הקמתה, לא הייתה להכריע את ישראל במלחמה, כי הם ידעו שזאת משימה מעל כוחם, אלא לגבות ממנה מחירים גבוהים יותר ויותר וכך להביא להחלשתה ולבסוף לגסיסתה.
_________________

בשבוע הבא: פעמי השואה, על קיר הברזל; שום קבוצת אנשים שאינה מוותרת על שליטה על הטריטוריה שבה היא חיה אפילו אם היא פרימיטיבית ביותר; יש להקים צבא יהודי של מאה אלף איש; האימפריה העות'מנית נמצאת בקריסה; חשיבות התנ"ך; קריאת תִגר ליהדות שעיצב רבן יוחנן בן זכאי.

1. מדינה שהתקיימה בין השנים 1569–1795 ושבימי תפארתהּ השתרעה על פני השטחים השייכים בימינו למדינות פולין, ליטא, לטביה, בלארוס, וכן חלקים נרחבים של אוקראינה ואסטוניה.
2. השם שאוב מתורכּית: "שוחר הרפתקאות, בן-חורין". מקורם באיכרים צמיתים שנמלטו מכפריהם במהלך המאה ה-12 ואילך, במטרה להיות חופשיים. חיו באזור הספר שבין רוסיה לאימפריה העות'מאנית. היו ידועים בכישוריהם הצבאיים.
3. נדפס בוונציה ב-1653, חמש שנים אחרי פרוץ המרד ותחילת הטבח.
4. הכוונה לנהר דנייפר הזורם מרוסיה דרך בלארוס ואוקראינה אל הים השחור. ניפור הייתה עיר שומרית ששכנה בדרום מסופוטמיה, 70 ק"מ דרומית-מזרחית לבבל, כמאה וחמישים ק"מ דרומית-מזרחית לבגדד של היום בעירק. היא אחת הערים העתיקות בשומר. העיר שכנה משני צדיה של תעלת מים שנקראה שאט אנ-ניל, שהייתה אחד הנתיבים העתיקים של הפּרת בין הגדה הנוכחית של הנהר ונהר החידקל. בחלק מן המקורות מזוהה תעלה זאת עם נהר כבר המופיע בתנ"ך שעל גדותיו גרו גולי יהודה בבל. (יחזקאל פרק א' פסוק א'). ייתכן שלנהר זה התכוונו גם הפסוקים בתהלים קל"ז – "על נהרות בבל, שם ישבנו גם בכינו...". סביר להניח שלכן כינה המחבר את הדנייפר – ניפור.
5. ק"ק – קהילה קדושה.
6. ידועה גם כפולונה, היא עיר במחוז חמלניצקי באוקראינה. היהודים הגיעו למקום בשלהי המאה ה-18.
7. כינוי ביידיש לעיר אוסטרוה במערב אוקראינה במחוז רובנו, הידועה מהמאה ה-10 כחלק מרוס של קייב.
8. עיר במחוז ז'יטומיר שבאוקראינה על גדות הנהר הבוג הדרומי.
9. עיר במחוז לובלין שבפולין שם התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
10. נמירוב – עיר באוקראינה במחוז ויניצה המהווה את מרכז נפת נמירוב. טבח חמלניציקי התחיל בעיר הזאת. ב-10 ביוני 1648 העיר נכבשה ללא קרב על-ידי הקוזקים שטבחו ביהודיהּ. כעבור שנה הצליחו הפולנים לכבוש את העיר מחדש.
11. טולצין – עיר באוקראינה במחוז ויניציה על הנהר סלניצה. העיר ידועה בהיסטוריה היהודית כמרכז חסידי.
12. עיר באוקראינה במחוז ויניצה.
13. פריאסלאב – עיר עתיקה במחוז קייב במרכז אוקראינה.
14. עיר במחוז פולטבה שבאוקראינה.
15. לחוביצ'ה – עיר במחוז ברסט שבמערב בלארוס בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. בעיר פעל האדמו"ר רבי מרדכי מלעכוויטש, מתלמידי רבי שלמה קרלין ומייסד חסידות לעכוויטש.
16. הטטרים המוסלמים, שהתגוררו בחצי האי קרים והיו נתונים בחסות האימפריה העות'מאנית. בעלי הברית של הקוזקים.
17. נתן הנובר, יוון מצולה, אתר דעת, פרק ד'.
18. משה הרפז, המתבונן: ככל שתרבו להתבונן כך תראו יותר! – אתר באינטרנט.