כדרכה, נמנעה ביניש, ולא במקרה, מהתבוננות פנימה. מהסקת המסקנות הנכונות, שיכולות להסביר, בקלות יתרה, מה רב חלקה האישי של ביניש, במשך השנים, בירידת קרנה של מערכת המשפט, ומהשפעת הגדולה על השחתת תהליכי מינוי שופטים.

ברשימה שלהלן אציג את ביניש, בדיוק כפי שהיא: מושחתת, עבריינית סדרתית. נראה כאן, כי ביניש פעלה כעבריינית סדרתית, כאשר במאמציה לגונן על בעלה היא ניצלה לרעה את מעמדה כשופטת בית המשפט העליון, ולאחר מכן כנשיאה.

למרות האיסורים החמורים בחוק, ביניש לא נמנעה מלגמול לכל אותם בעלי תפקידים בכירים שנתנו ידם, בשלב כזה או אחר, לחילוץ בעלה – עו"ד יחזקאל ביניש, מאימת הדין. שישה אישים נהנו מגמול מפוקפק. הגמול שניתן להם: התגייסות למינוים לבית המשפט העליון. לא פחות. ואלה השמות, לפי סדר-הדברים: חמישה לאחר מעשיהם בפרשת ביניש - עדנה ארבל, אלקים רובינשטיין, דוד חשין, עוזי פוגלמן, מני מזוז; שופט אחד לאחר שדחה ערעור נגד ביניש - צבי זילברטל.

הרשימה מבהילה ומקוממת. ביניש הצליחה במשימתה, וזה הגרוע מכל, שכן מתחוור כי אורגני השלטון בישראל לא יכלו לה, ואילו אותם שרים-גורמים פוליטייים שיודעים היטב על מעשיה, נזהרים מלהעלות סוגייה זו מחשש שיבולע גם להם.

ביניש גרמה במעשיה נזק עצום לאמון הציבור במערכת המשפט בישראל. אחרי הכל, נזכור נא: הציבור קורא ומפנים, גם אם מדובר בציבור-דומם שאינו יוצא לפעולה.

כפי שחשפנו כאן (ראו: פרשת ביניש), עו"ד יחזקאל ביניש ביצע עבירות חמורות בכספי התזמורת הסימפונית ירושלים בראשה עמד. ביניש גנב מאות אלפי ש"ח שהיו מיועדים לקופתה. הוא ביצע רישומים כוזבים במסמכי תאגיד, לא העביר ניכויים כדין, קיבל כספים במזומנים עבור התזמורת והעביר את חלקם הגדול לאחרים בלא רישומים כדין. ביניש העלים מיסים ואף סייע לאחרים להתחמק מתשלומי מס, שיבש מהלכי חקירה ומשפט ועוד ועוד. גם לאחר שהחל ההליך המשפטי נגדו, הוא ניצל לרעה את מעמדה של רעייתו, כדי להטיל מורא על בעלי תפקידים בכירים ברשות המיסים.

מיותר כמעט לציין: מיצוי הדין עם עו"ד ביניש, כפי שהיה צריך להיות, היה מאיים על המשך כהונתה של ביניש כנשיאה.

בשורה התחתונה: התזמורת הסימפונית ירושלים קרסה. גורמי החקירה שעסקו בפרשה זו אם מרצונם ואם מחמת פניותינו – בעקבות החשיפות ב-News1, מצאו כי אכן בוצעו עבירות, אך הם נבלמו. רשם העמותות שבדק ואישר בדוח מיוחד שהכין כי אכן בוצעו עבירות חמורות ביותר, הוזז הצידה. מערכת משומנת ורבת עוצמה פעלה לטיוח פרשת ביניש. בראשה עמדה הנשיאה ביניש עצמה. מרבית כלי התקשורת שיתפו פעולה עם ביניש, וסייעו בידה לטייח את הפרשה. סיועם בא לידי ביטוי במיוחד בעצם שתיקתם ו/או הימנעותם מליתן ביטוי למעשים החמורים שבוצעו.

ביניש לא שכחה את כל אותם בכירים שסייעו לה ולבעלה. הגמול שניתן להם: שתדלנות למען קידומם לבית המשפט העליון, תוך ניצול מעמדה בבית המשפט העליון בכלל ובוועדה לבחירת שופטים בפרט. הרשימה מדאיגה ומפחידה:

1) עדנה ארבל -

• האירוע - החומר המפליל נגד עו"ד ביניש הגיע ללשכתה של ארבל, בעת היותה פרקליטת המדינה. ואולם, למרות חובתה על-פי דין, היא נמנעה מטיפול. כשנדרשה להשיב מדוע נמנעה מביצוע מלאכתה, היא השיבה כי נמנעה מכך בשל חששה מניגוד עניינים מאחר שמדובר בבעלה של חברתה. בפי ארבל לא היה מענה מדוע לא פסלה עצמה רשמית ומדוע לא העבירה את המידע לטיפולו של גורם אחר;

• התמורה - ביניש גמלה לארבל בעת שנאבקה למען קידומה לבית המשפט העליון. ביניש התגברה אפילו על התנגדותו של הנשיא דאז אהרן ברק, כשזה נאנס בפועל להסכים למינויה של ארבל, למרות שקודם לכן הצהיר: ארבל אינה ראויה, ולכן היא לא תמונה כל עוד אני נשיא;

2) אליקים רובינשטיין -

• האירוע - המידע המפליל על עו"ד ביניש הובא גם ללשכתו של רובינשטיין, כשזה כיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. למרות זאת, נקט רובינשטיין באפס מעשה, גם כאשר נוכח שארבל נמנעת מטיפול בתיק זה.

• התמורה - ביניש זכרה היטב את הימנעותו ממיצוי הדין עם בעלה, ומאוחר יותר הסירה את התנגדותה התקיפה למינויו לבית המשפט העליון;

3) דוד חשין -

• האירוע - תיק ביניש נדון בפניו בתפקידו כשופט בית המשפט המחוזי בירושלים, נוכח פנייתו של עו"ד ביניש - שביקש להוציא צו שיעכב הגשת כתב אישום נגדו מצד רשות המיסים בגין עבירה של אי-העברת ניכויים. נזכור נא: רשות המיסים מגישה כתבי אישום, חדשות לבקרים, נגד המבצעים עבירה זו. ואולם השופט חשין הוציא צו זמני, כבקשת של ביניש, במעמד צד אחד, ומנע בפועל הגשת כתב אישום. שלושה ימים לאחר מכן התקיים דיון נוסף בבקשה ליתן צו קבוע. ואו-אז, וכדרישת רשות המיסים, "נזכר" השופט חשין כי לא הייתה לו מלכתחילה סמכות לעכב הגשת כתב אישום, ולכן ביטל את הצו. עם זאת, "הציע" לרשות המיסים, והצעה זו נקלטה כהנחיה: לערוך לביניש שימוע, כבקשתו, הליך שהביא להתערבות גורמים בכירים ברשות המיסים, שגויסו וטירפדו הגשת כתב אישום;

• התמורה - ביניש ידעה היטב כי חשין הציל את בעלה מכתב אישום בטוח. לכן התגייסה לקידום מועמדותו לבית המשפט העליון, ולו במינוי בפועל. ואכן, חשין הצליח - בזכות ביניש - "להתברג" ולהתמנות לתקופה של שנה לתפקיד זה.

4) עוזי פוגלמן -

• האירוע - פוגלמן, בתפקידו כשופט, לא פסל עצמו מלקבל החלטות בעתירה נגד הנשיאה ביניש ובעניין הנוגע לבעלה, עו"ד ביניש, בתיק עבירות המס, כמובן. באותה תקופה הוא כיהן כשופט בפועל (לתקופה של שנה). סוד-גלוי היה כי הוא נחשב למקורבה האישי של ביניש ומונה כשופט בפועל בזכותה. פוגלמן דחה עתירה שהגשתי בדרישה לפסול את ביניש מלישב בעתירה נגד היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז [על-כך בהמשך]. הדחייה נעשתה אף בלא לקיים דיון, תוך כתיבת החלטה כוזבת, כאילו הדחייה נעשתה גם בשל זאת שלא צורף לעתירה תצהיר מצד העותר...

• התמורה - ביניש נאבקה למען מינויו של פוגלמן כדי לקדמו לכהונת שופט בית המשפט העליון במינוי של קבע. פוגלמן הוצב בסדר-עדיפות עליון, מבחינתה, והמינוי אכן בוצע;

5) צבי זילברטל -

• האירוע - השופט זילברטל, בשבתו כאב"ד בערעור שהוגש נגד עו"ד ביניש, דחה בדצמבר 2009 ערעור שהגישה חברת י.ע. פריד שירותי תירות בדרישה לחייבו בהוצאות הליך משפטי. בכך נמנעה פסיקה חמורה נגד ביניש, שהייתה מחייבת לו נדרשו לכך השופטים - לצורת קביעת שיעור ההוצאות - ליבון רשלנותו המקצועית של ביניש נגד החברה המערערת. התביעה במקורה נועדה לחייב את ביניש בתשלום פיצוי בסך 100,000 ש"ח לחברה, מחמת זאת שהתרשל וגרם לכך שבמשך 12 שנים לא נרשם נכס על-שמה של החברה הרוכשת, היא החברה התובעת.

• התמורה - ביניש הקפיצה את השופט זילברטל לראש רשימת מומלציה. עם או בלי הכרת תודה נוכח דחיית הערעור נגד בעלה, היא פועלת עתה בדבקות רבה לקידומו לבית המשפט העליון.

6) מני מזוז -

• האירוע - מזוז, בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, מיסמס את הטיפול בתיקו של עו"ד ביניש. הדרישה להעמדת ביניש לדין בגין העבירות שכן ביצע, הועברה לטיפולו ולהכרעתו. אך מזוז נקט סחבת מכוונת. במשך יותר משנה נהגתי לפנות, שוב ושוב, בהצגת שאלות, ונעניתי כי התיק בטיפולו של מזוז והוא יקבל הכרעה בקרוב. זמן קצר לאחר הגשת העתירות בפרשת קצב - בדרישה לפסול את עסקת הטיעון שנערכה עימו, הגשתי עתירה בדרישה לפסול את ביניש מלישב בתיקו של קצב-מזוז. טענתי, כי העותרים מערערים על החלטתו של מזוז - וזו גם הייתה האווירה נגד מזוז - וכל החלטה בתיק זה הינה קריטית להמשך כהונתו כיועמ"ש. לא ייתכן, קבעתי בעתירתי, כי בעת שבפני מזוז מונח תיקו של עו"ד ביניש, להכרעתו, היא - השופטת ביניש, תקבל הכרעות העלולות להכריע את גורלו המקצועי והיוקרתי. היועמ"ש מזוז נדרש להשיב לעתירתי, אך באותו שלב, ובמקום לומר את האמת, הוא ביצע מעשה פחדני ובזוי: מזוז ברח. פשוטו כמשמעו. בתשובתו לבית המשפט העליון הוא טען, במפתיע, כי הוא בכלל לא מטפל בתיקו של ביניש וכי ההכרעה תבוצע על-ידי גורם אחר בפרקליטות. בפועל, פסל עצמו מזוז מלטפל בתיק, וסייע לביניש "ליַתר", כביכול, את העתירה;

• התמורה - סוד גלוי הוא כי ביניש לא העריכה, אם לנקוט לשון המעטה, את מזוז. במיוחד נוכח ביקורתו על מדיניותה בפרקליטות, ומדיניות מחליפתה, עדנה ארבל. לא אטעה אם אקבע כי בינן לבינו אף התפתחה איבה, שלא הוסתרה. אלא שביניש יודעת להכיר טובה, וכך אירע בעקבות רפיסותו-התנהגותו הטובה בעניינו של בעלה. מזוז סייע בהימנעות מהעמדת עו"ד ביניש לדין, ועתה - משחלפה תקופת צינון של שנה וחצי שבה מחויב היועמ"ש היוצא, ניתן להשיב לו כגמולו, ולהציג את מועמדותו, מטעמה של ביניש, לכהונת שופט בית המשפט העליון.

בכל המקרים הנ"ל פעלה הנשיאה ביניש, באופן נחוש ובלתי מתפשר, להשגת מטרותיה. ביניש לא פסלה עצמה במקרה של ארבל (למרות שארבל אמרה להגנתה שהיא פסלה עצמה מלטפל בתיקו של עו"ד ביניש בגלל חברותה עם הנשיאה ביניש); ואף לא פסלה עצמה במקרה של פוגלמן כאשר בו-זמנית הוא פעל לדחיית העתירה האישית נגדה; ביניש אינה פוסלת עצמה גם במקרה של מזוז וזילברטל, למרות האירועים המתוארים לעיל.

ביניש פעלה ופועלת גם עתה, למרבה הצער, כעבריינית סדרתית. היא מנצלת לרעה את מעמדה, כנשיאת בית המשפט העליון וכחברה בוועדה לבחירת שופטים, כדי לקדם את מטרותיה האישיות. היא מצפצפת על החוק ועל הציבור הרחב, ביודעה היטב: איש מקרב ראשי התביעה בישראל, קל וחומר כאשר מדובר ביועמ"ש הנוכחי, יהודה וינשטיין, לא יעז לפעול נגדה ולמצות עימה את הדין.

מיותר כמעט לציין: גורם משפטי אחר שהיה מעז לנהוג כפי שפעלה ביניש, היה נדרש למסור את גרסתו לחוקרי המשטרה. בחקירה באזהרה.