לא ידעתי את נפשי

כְּשֶרָאִיתִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵרָחוֹק,

רְאִיתִיךְ - אַךְ לֹא הִבְחַנְתִּי בְּטֹהַר-יָפְיֵךְ.

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵרָחוֹק

שָׁמַעְתִּי וְלֹא הִקְשַׁבְתִּי לִפְעִימוֹת רֶטֶט-לִבִּי.

אֲבָל מִשֶּׁקָּרַבְתְּ אֵלַי - נִדְהַמְתִּי.



וּכְמוֹ יַעֲקֹב, שֶׁפָּגַשׁ לָרִאשׁוֹנָה אֶת רָחֵל לְיָד הַבְּאֵר,

כְּשֶׁקָּרְבָה אֵלָיו, הוֹלֶכֶת בְּרֹאשׁ צֹאן-אָבִיהָ,

- גַּם בִּי בָּא טַעַם נִיחוֹחַ רֵיחֵךְ הֶעָרֶב;

וַאֲנִי, כָּמוֹהוּ, נָשַׁקְתִּי לָךְ וּבָכִיתִי,

כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי

הַלּוֹהֶטֶת כְּאֵשׁ-לֶהָבָה

מֵרֹב אַהֲבָה,

בְּרֹב אַהֲבָה.