החומות בתוך לבי
קרסו לעד.
מבעד לאבק ההריסות
יכולתי לראות את השדה הירוק,
העצים המלבלבים,
הפריחה הארגמנית העזה
להריח את ריח הכיסופים
שצבע את הנוף
בנצנוצים בוהקים
עוטפים כהילה מרהיבה.
ירושלים שלי
צמחה מתוך הרסיסים
זוהרת בשלל מעשים טובים
עדויה נדיבות
נושמת חסדים.
ההריסות פונו אל אתר השאול
וזמרת הלויים הרנינה את ההיכל.
הכהנים צעדו בעטרת קדושה
ומילאו את האויר בניחוח הקטורת.
הקרבתי את קורבנות רוחי
בלב פתוח, בחדוה,
מוכנה למסור את נפשי
על קידוש השם.
ככל שעליתי בסולם
הזדככה נפשי,
והאור שהציף
טיהר את מוקדי הכאב
אחד אחד,
לא מקפח,
באהבת אין קץ,
אהבה קדושה.
