מחמת הספק

כבר שָׁנִים שֶׁאֵין רְאָיוֹת מַסְפִּיקוֹת
שחלפה-לה אותה אהבה
שגברה על כל הגדולות הקודמות
ובכך היא פשוט הסתפקה ...

כבר שנים שיש פה אומנם עֲקֵבוֹת
מחשידות שהיא כלל לא עזבה
ושהיא יוצאת לחפש בלילות
מֵאַיִן לתקוף מחדש

ושמדובר בִּדְבַר-מָה נוסף
שרוח הסתיו שוב חשפה
כמו רוחות-קדים שלפתע חושפות
עצמות-נוודים שאבדו במדבר –

מה אִם אכן מצב הדברים הוא
שאותן עֲקֵבוֹת הן טריוֹת
כי היא לא הלכה מֵעַצְמָהּ לִבְלִי-שׁוּב
והיא עוד מסתתרת-לה פֹּה

ולפתע פתאום היא תִתקוף בעוצמה
ותביס גם אֶת זו שעכשיו
ידועה בתור אהבה-אחרונה
ותָפִיג בְּאַחַת את תוקפּה ?

האִם שוב נישאר עם הזין ביד
ועִם הלשון בחוץ
כמו אחרי מלחמה שלא הוכרעה
כי שני הצדדים קרסו?

כבר שנים שאין מֵחֲמַת הַסָּפֵק
שום יכולת להאשימה
בהרס של כל אהבה חדשה
רק כדי להרוס אותה

כי כמו אמנות לשם אמנות
הרס לשם הרס הוא
בלתי-הגיוני
בַּעֲלִיל !

לא נותר אלא להמשיך לפקפק
אִם באמת בגללה שוב יִקְרֶה
לנו כמו פעם שיבוש חמוּר
במצב הדברים הזה

או שזה באמת לא יותר מסיפור
שכבר לא ישתנה בו דבר
לא כי חלה עליו שום התיישנות:
כי הוא פשוט נגמר.