איפה הילד???

הטרנזיט שׁוֹעֵט ועוצר חליפות,
דַּרְדַּקֵּי בית-רַבָּן מְאַסֵּף בָּרְחוֹבוֹת,
שחר של יום מאובק ופוזל,
עולה לו על רַהַט - עיר שכוחת אל.
בטרנזיט, דחוסים, כמו היו בני-כנף
בדרכם אל השוק או דוכן הקצב,
ילדים, לְמוּדֵי תלאובות המדבר -
של עוני, מחסור ועולם מנוכר.
כה השכימו לְקוֹל של קריאת מואזין?
לטיול, או לִשְׁעַת אפס זריזים?

בִּימוֹת קְצִיר-חטים וליקוט היבול
שמבלי אין קוטף הן לנבול הוא עלול,
נמצא בעל יזמה: יַלְדוֹנֵי אל-הוּזֵייל
הוא גייס לעמול מאור שחר עד לֵיל.
עוד בטרם למדו להכיר צורת אות
כבר הוטלו לעבדות חרופה בשדות,
כִּילָדִים במכרות וקוטפי הַכּוּתָן
ואורגי השטיחים בִּמְאוּרוֹת איספהאן:
יִקְצְרוּ, יִקְטְפוּ, יִגְדְּדוּ, יֶאֱרוּ,
ומשגיח נוֹגֵשׂ בם, לבל יְפַגְּרוּ.
פרחים יקטפו בְּהָבִיל חממוֹת
לְזֵרִים של כלות ועִטור מצבות,
ילקטו עשבים לתיבול המרק
וְיַחְבֹקוּ חציל - בל יהיה הוא לְמַק.

בית-הספר, האם הוא הגיף שעריו?
לא ולא, אך חזק הראיס מעליו.
נפלה אימתו גם על אם ועל אב
וכל ילד כבן-ערובה בידיו.
והיכן הוא נְצִיב הביקור הסדיר?
בפני "צו החמולה" הוא כובע יסיר.
בשרירות זה הצו, הילד נדון
לחיי עוני ובער, חיים בלי חזון.
מותשים מעמל, נבערים מכל דעת,
ברובם נדונים לדלות משוועת.
יש רבים היוצאים מילדות אנוסה
לדרך חיים שהיא שוד וביזה.
חממה או מִקְשָׁה בה לוֹקְטִים היבול
הבארץ גזירה הן? מעבר לגבול? -
לא! חממות צְפוֹן הנגב, שְׂדוֹת חבל לכיש
שם אוספים יבולים עד נותר רק סָחִישׁ!
ומי היוגב שאטם את חושיו
והתיר לחרפה התרחש בשדותיו?
הֶאָמוּר הדבר באותם אִכָּרִים
משווקי סחורתם כ"כשרות מהדרין"?
אם נתנו את ידם והסכימו לַמָּעָל -
אף הם הנם בין אנשי הַבְּלִיַּעַל.