אֵין לוֹמַר יוֹתֵר "חֲבָל"

אֵינִי אוֹמֵר יוֹתֵר "חֲבָל",
שֶׁכֵּן חֲבָל לוֹמַר "חֲבָל"
עַל כָל דָּבָר שֶׁכְבָר חָלַף-עָבַר,
וְאֵין לְהִצְטָעֵר עַל שׁוּם דָּבָר
שֶׁלֹא יַחֲזֹר וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְעוֹלָמֵנוּ,
כִּי מַה שֶּׁעָבַר שַׁיָּךְ רַק לֶעָבָר
וְרַק, אולַי, נִתַּן לִלְמֹד מִמֶּנּוּ
מַה לַּעֲשׂוֹת הַיּוֹם, וְגַם אוִלַי מָחָר.

לָכֵן אֵין לְהַגִּיד יוֹתֵר "חֲבָל"
וְגַם אֵין כָּאן בִּכְלָל "חֲבָל".
( =לַכֵּן מָפִישׁ הוּנַכּ "חָרַאם",
,"Hence there is no more "it's a pity
Donc il n`ya pas encore "c'est dommage").