שׁוּב אוֹתִי אוֹפֶפֶת
אֵימָת הַיּוֹם הַנּוֹרָא
וְאֵש יוֹקֶדֶת
כְּלֶהָבָת הַסְּנֶה
בְּעִקְבוֹתַי דּוֹלֶקֶת
אַחַר מַעֲנֶה.
כְּבָר גָּרַסְתִי
רִיבּוֹא חֲטָאִים
פֵּירוּרִים הִשְׁלָכְתִי
אֶל בְּלוֹרִיוֹת הַגַּלִים
וּבִתְהוֹמוֹת נַפְשִׁי
אוֹר שָׁפַכְתִי
עַל הִילוּלוֹת הַצְלָלִים.
בְּאֶגְרוֹפִי הַקָּמוּץ
עַל לוּחַ לִיבִּי הַנִּמְהָר
הָלַמְתִי לְלא כָּל רַחֵם
וּמֵעִמְקֵי מְחִילוֹת
זוֹחֲלִים עַל בָּמוֹת
הוֹפִיעוּ חֲטָּאַי
נְטוּלֵי הַמְחִילָה
עַל מִזְבָּחָם הָיּיתִי
הַשֶּׂה לְעוֹלָֹה.
אֶת כָּל אֶתְגָרֵי הָחַיִּים
זָנַּחְתִי בִּזְרוֹעוֹת הָאֵינְסוֹף,
לא נִלְחָמְתִי עַל שּׁוּם רַעְיוֹן,
לא נִיסִיתִי אֶמֶת לַחֲשׂוֹף
לא קָמַּצְתִי אֶגְרוֹף
עַל גַּרְגְרָיו שֶׁל הַזְּמַן,
בִּנְזִיד עֲדָשִׁים קָנִיתִי זוּטוֹת,
מֵרֵאשִׁית חַיַּי עַד הַסּוֹף
מָכַרְתִי יָמָי בִּפְרוּטוֹת.
עַל מַה שֶׁלא עָשִׂיתִי
וְעַל כָּל שֶׁיָכוֹלְתִי לַעֲשׂוֹת
אֲנִי מַקְדִישָׁה לְעַצְמִי
הַיּוֹם, אֶת הַסְּלִיחוֹת.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
