מכתב לאלישבע

מוקדש למשוררת אלישבע (1949-1888)

הִגַּשְׁתְּ לָנוּ שִׁירִיִךְ בִּשְׂפַת עֵבֵר
"כּוֹס קְטַנָּה" קָרָאת לַמִּלִּים
שֶׁהִנַּחתְ עַל סַף הַשָּׂפָה.
הָיִית לָנוּ הַחֲלוֹם וְהַשֵּׁבֶר
וְהַגָּדֵר שֶׁרָאִית הָיְתָה גְּבוֹהָה
וּשְׁקוּפָה.

אַתְּ שֶׁקָּרָאת לָעִבְרִית
שְׂפַת הַלֵּב וְהַדִּמְדּוּמִים
אָבַדְתְּ עִם הַשָּׁנִים
וְלֹא הִגַּעְנוּ אֶל שְׂפַת הַכּוֹס
בְּחֶשְׁכַּת הַסְּפָרִים וְהַיָּמִים.
הַצְּרִיף שֶׁלָּךְ בְּמוֹנְטִיפְיוֹרִי נִסְחַף בַּסְּתָו
נִמְחֲקוּ שִׁירַיִךְ שֶׁכָּתַבְתְּ עַל קִירוֹתָיו.

כִּי מָצְאָה נַפְשִׁי מוֹלַדְתָהּ
כָּתַבְתְּ קְרוּעָה מֵאִמֵּךְ וּשְׂפָתָהּ.
אֶשָּׁאֵר תָּמִיד נָכְרִיָּה
אָמַרְתְּ מִן הַגָּדֵר שֶׁעָמְדָה עַל סַף
וְנֶעֶטְפָה עֲלָטָה.
וַאֲנִי שֶׁקְּרָאתִיךְ בִּשְׂפַת הַלֵּב
הָעִבְרִי שׁוֹתֶה שׁוּב הַכּוֹס הַקְּטַנָּה
וְהַקָּפֶה הַמַּר נָמֵס בִּי לְאַט.

אֱלִישֶׁבַע, מְשׁוֹרֶרֶת עִבְרִיָּה
אֲחוֹתֵנוּ אַתְּ.