היה לי חבר. חבר כה יקר!
חסון, גבה קומה, עם חיוך נהדר!
מעיניו הטובות נשקפה אהבה
וסמכתי עליו כשהיה בסביבה.
היה הוא מוקד ומרכז בחברה.
תמיד על זרועו נתלתה נערה.
טייל הוא בארץ, חרש את כולה!
עזר לכולם ונודע לתהילה.
החבר הזה יישב משברים.
החבר הזה, לא ניזון משקרים.
תמיד הוא חיפש את האמת הצרופה,
וצעד בדרכו הטהורה עד סופה.
הוא לא התבייש לעזור לאחר.
גם אם התעייף, התעשת, התגבר,
ראה את האור, וצעד רק אליו.
צנוע, שקט, בחיים ובקרב.
החבר הזה, נפל בלבנון.
החבר הזה, נהרג בחברון.
החבר הזה, פגע בו כדור,
ברגע אכזר ושפל וארור.
ואני האבל, רק אדע לספר,
שחבר שכזה - לא יהיה לי יותר.
