יומני היקר,
הערב קראתי בפניו
סיפור לפני השינה.
מילים, מילים התרוצצו מולו
מבולבלות, תועות,
מחפשות קשר,
ותנועתן
כמו הניעה את גופו הקטן
בעצבנות,
קדימה ואחורה.
עיניו הגדולות בהו בי,
עברו דרכי,
אך לא ראו אותי,
משל הייתי חפץ
או רהיט.
פתאום מחא כפיים,
שפתיו נשך בלהט,
ופיו מלמל מילים קצרות,
ריקות מתוכן.
יומני היקר,
לרגע הייתי כל כך מאושרת.
כל כך רציתי להאמין
שהקשיב,
שהבין, ששמח,
שאמר לי
לילה טוב,
אמא.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
