אם אצטרך לסכם את הספר, זה אומר "מעט המחזיק את המרובה". ספרון קטן המביא את סיפורה של נערה בתיכון שנערכת לקראת הנסיעה לפולין ומכירה דרך סבתה את סטפה וילצ'נסקה.
סטפה שמן הסתם לא שמעתם מעולם את שמה, עבדה במסירות נפש יחד יאנוש קורצ'אק שאת שמו אין סיכוי שלא שמעתם. קורצ'אק שהיה מחנך דגול והתפרסם בהחלטתו ללוות את ילדי בית היתומים שלו אל מותם, נכנס לפנתאון הלאומי, אבל סטפה וילצ'נסקה שהיא היא מקימת בית היתומים, שהיא היא שניהלה אותו בפועל ודאגה למחסורם של כל היתומים הקטנים, היא היא שהזמינה את קורצ'אק להצטרף לבית היתומים והיא שוויתרה על חיים אישיים מתוך תקווה ואהבה נכזבת אליו לא זכתה שההיסטוריה תזכור אותה.
ספר קטן זה נועד לתקן את מה שדורות של ניצולים לא תיקנו ומבחינה זו הוא המעט המחזיק את המרובה. הצדק שנעשה עם דמותה של סטפה, חורג בהרבה ממידע היסטורי עובדתי וכל מי שבעקבות דברים אלה יקרא אותו יהיה שותף בעשיית צדק.
חובה לקרוא ואפשר גם להתרגש.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
