|
|
|
אבל סמי לוי נהג אחרת והחליט להגדיל את רווחיו בדרכים שונות, כ-100 חשבוניות פיקטיביות משורת חברות, שבהן נאמר שהזמין אצלן מוצרים ושירותים, והעביר להן מע"מ. על-פי החוק, הוא זכאי לקזז מע"מ ששילם כנגד מע"מ שקיבל. זה מה שעשה סמי לוי, וכך "הרוויח" את תשלומי המע"מ שקיבל מאלקטרה. הייתה רק בעיה "קטנה" אחת: המוצרים והשירותים "שקיבל", כביכול, לא היו ולא נבראו, כל החשבוניות היו פיקטיביות.
לצורך התעלולים הללו, הפעיל סמי לוי בתחכום שורת חברות ואנשים. מצד אחד, שלוש חברות בנייה בבעלותו - ת.א.ל. הנדסה ובנין, אופק מאור ובלאנס. מצד שני, העביר כביכול את השליטה בחלק מהחברות לאפרים ברזני, נסים דואני ודוד אמזלג. שני האחרונים כלל לא ידעו שלוי הואיל לרשום חברה על שמם. ברזני, מצד שני, היה גם "בעליהם" של שני חשבונות בנק שהחזיק לוי, בבנק מזרחי ובבנק הפועלים, אך למעשה היה הוא, סמי לוי, הבעלים והשליט בחשבונות אלו.
שורת חברות סיפקו לו את החשבוניות הפיקטיביות: אדיר רון, המחשמלים, ס. מוסא, ט.פ. הנדסה, מולטילייר, חברת "שינוע שערים". בסך הכול, סיפקו לו חשבוניות, בסכום כולל של 47.6 מיליון שקל, ועליהן מע"מ בסך 7.25 מיליון ששקל. אגב, השורה הארוכה של הנתונים אינם תואמים תמיד בדיוק זה לזה, ויש להניח שהדברים יובהרו במהלך המשפט.
לוי, על-פי כתב האישום, פנה גם לקבלן הבניין צבי פוקס והציע לו להיות "פלטפורמה" על החשבוניות. פוקס סירב.
|
|
|
סמי לוי הוא "איש חיל". בנוסף לסיפור המרכזי של החשבוניות הפיקטיביות וההתחמקות מתשלום מע"מ, רשומים "לזכותו" מעללים נוספים:
- אי-רישום ודיווח על ההכנסות שקיבל.
- העסקת פועלי בניין "בשחור". כלומר, ללא הוצאות חשבוניות מסודרות, על כל הנובע מכך.
- הוצאת כספים מחשבונות בנק: בחשבונות הבנק שלו, במזרחי-טפחות ופועלים, היו לפחות 12.8 מיליון שקל. אמנם, באופן פורמלי היו החשבונות על שם ברזני, אך למעשה שלט בהם סמי לוי. הוא העביר מחשבונות אלו כספים, בין היתר, למימון כלי רכב שלו ושל בת זוגו.
- הלבנת הון: פרקליטות המדינה אומרת כי במעשיו של סמי לוי יש גם משום עבירה על החוק לאיסור הלבנת הון.
|
|
|
|
קלנועיות שהפכו לאופניים חשמליים
|
|
- יבוא בלתי חוקי של אופניים חשמליים: בנובמבר 2008 הביא סמי לוי לארץ ארבע מכולות, ובהן מה שתיאר כחלקים לקלנועית. הוא העביר חפצים אלו למחסן במושב יגל. לאחר חודש גילו הרשויות, כי במחסן יש קורקינטים חשמליים, חלקם מוכנים וחלקם בהרכבה. התביעה אומרת שמדובר ביבוא בלתי חוקי של אופניים חשמליים: יבוא אופניים אלו מותנה בשורת תקנות של משרד התחבורה; קל יותר לייבא קלנועיות, שהן כלי עזר לקשישים.
- מכירת אופניים חשמליים ללא דיווח: בשנת 2103 הייתה לסמי לוי חנות ברחוב הרצל בתל אביב, ובה מכר 400 אופניים חשמליים, ב-3,500 שקל כל אחד. הכנסתו הכוללת עמדה על 1.4 מיליון שקל, אך הוא לא דיווח עליה.
- שיבוש הליכים: כאשר נודע לסמי לוי, שרשות המיסים והיחידה לחקירות הונאה במשטרה מנהלות נגדו חקירה, פנה לאדם בשם עמוס גניש והציע לו שהוא, גניש, יקבל על עצמו חלק מהעבירות, תמורת תשלום נאות. גניש דחה את ההצעה. הוא רשום בעד תביעה במשפט נגד סמי לוי.
|
|
|
- התחמקות מעבודות שירות: ספיח פיקנטי מחזיר אותנו שנתיים וחצי אחורה. בדצמבר 2012 נידון סמי לוי לחודשיים עבודות שירות, והוא חויב לעשות אותן במרכז למורשת מודיעין. לוי התייצב כנדרש. אולם לאחר מכן היה לו "ממלא-מקום", לחלק גדול מהימים, פלוני בשם שמעון ביטון, שאגב גם הוא יהיה עד תביעה נגד לוי.
רשויות החוק ייחסו למקרה של סמי לוי חשיבות יוצאת-דופן. החקירה נעשתה במשותף, בחשאי ובמשך תקופה ארוכה, על-ידי צוותים גדולים של חוקרי רשות המיסים וחוקרי יאח"ה, היחידה המרכזית לחקירות הונאה של המשטרה, בראשותו של תת-ניצב אפרים ברכה המנוח. אפשר להניח שברכה היה מעורב בחקירה זו. ממצאי החקירה סוכמו במה שקרוי "היחידה המשפטית לחקירות מיוחדות" ברשות המיסים. על כתב האישום חתומים שלושה מנציגיו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.
|
|
|
|
אחד העדים: דורון שולדנפריי
|
|
על חשיבות האירוע יעיד גם המספר הרב ללא תקדים של עדי תביעה: 99 חוקרים של רשות המיסים של ויאח"ה, ועוד 191 עדים אחרים. ברשימת העדים מופיעים בין היתר דוד אמזלג, שלוי העביר לו -ללא ידיעתו של אמזלג - חלק מהבעלות על חברה שלו.
אחד העדים הוא עו"ד דורון שולדנפריי, יזם נדל"ן ותיק ומוכר, ומבעליה של חברת הנדל"ן ליגר. שולדנפריי בנה את בניין המשרדים "שער העיר" בכניסה לירושלים. לפני שלוש שנים ניהל מו"מ לרכוש את חברת אאורה, אך העסקה לא יצאה לפועל.
עדה מספר 206 היא אילת מילוא, נכדתו של מנחם בגין.
|
|