אחד הרגעים הקשים בשבוע של כל שוחר סביבה מתרחש כשהוא חוזר הביתה מהסופרמרקט, פורק את הקניות למקרר ולארונות ומוצא את עצמו טובע בערימה של שקיות פלסטיק מיותמות. אז נכון, אצל חלקנו השקיות נאספות במגירה לשימושים חוזרים או לריפוד פח הזבל הביתי, אבל בשגרת החיים המודרניים השקיות נערמות הרבה יותר מהר מאשר אנו מסוגלים להשתמש בהן.
כאילו לא מספיקה ההתמודדות עם השקיות עצמן, נוסיף עליה גם את תכולת השקיות: אריזות פלסטיק וקרטון מכסות את מרבית המוצרים שרכשנו, ומוצאות את דרכן במקרה הגרוע לפח, ובמקרה המעט פחות גרוע לפח האריזות הכתום בדרכן למפעל המחזור. בחנויות שבהן חלק מהסחורה נמכר בתפזורת - אגוזים, דגנים, ירקות - מחכות לנו תמיד (הפתעה!) שקיות או קופסאות פלסטיק לשימוש עצמי.
גם בחנויות הטבע עדיין לא ממש מקובל להגיע עם שקיות בד או שקיות לשימוש חוזר: מעולם לא ראיתי בחנויות הללו קונה שאורז תמרים ואגוזים בשקית בד, או שולף שקית משומשת מהתיק (כמובן אין זה אומר שאיש אינו עושה זאת, אלא רק שלא מדובר במקרה נפוץ). המדיניות בחנויות היא לרוב שיש להפריד בין שקיות שונות גם אם מחירם של שני מוצרים זהה.
בקיצור, חייו של הקונה הסביבתי בישראל אינם קלים, ומי שלא מעוניין לתכנן ולהצטייד מראש במכלים או בשקיות ולהסתכן במבטים משונים מהקונים ומהקופאים סביבו - לא ממש יכול לעשות זאת.
סופרמרקט זירו
שרה מץ, ניו-יורקית העובדת כמטפלת בריפוי ועיסוק לילדים במשרה מלאה, החליטה שנמאס לה. היא גרה לבדה ולכן עושה קניות ומבשלת ליחיד, מה שמאלץ אותה לקנות בכמויות גדולות ממה שהיא צריכה וכפועל יוצא לייצר הרבה יותר אשפה ממה שהכרחי. מץ החליטה לקחת את העניינים לידיה, ולפתוח סמוך לביתה מכולת שתייצר אפס אשפה.
החנות של מץ נקראת The Fillery (או "הממלאה" בתרגום חופשי), והיא נמצאת כרגע בשלהי
קמפיין גיוס המונים באתר קיקסטארטר שצפוי להסתיים בימים הקרובים וכבר מתקרב ליעד הגיוס. המכולת מתוכננת להיפתח בשכונת ברוקלין ולהיות החנות הראשונה בארה"ב שאינה מוכרת סחורה באריזות כלל: הקונה יביא עמו (או ירכוש בחנות) מכלים עבור המוצרים שבהם הוא מעוניין וישלם לפי משקל. לא רק פירות וירקות, אלא גם מוצרי מזון כדגנים, אגוזים ומיני נוזלים שונים כדוגמת שמנים.
קנייה בחנות השכונתית, מאמינה מץ, תעזור להקטין את כמות האריזות הנזרקות לפח או עוברות למחזור, וגם לצמצם
בזבוז ואיבוד מזון ולמנוע השמנת יתר - הלקוחות יקנו לפי משקל כמה שהם צריכים, ולא בכמות שהוגדרה על-ידי מי שארז את המוצר.
ברלין החלוצה
חנויות דומות נפתחו בשנים האחרונות באירופה: בשנת 2014 נפתח בברלין
Original Unverpackt, הסופרמרקט הראשון שכל המוצרים שהוא מספק (כ-350 סוגים) נמכרים ללא אריזות כלל, והקונים מוזמנים להביא איתם מכלים לשימוש רב-פעמי מהבית או לשאול מהחנות. רוב המחירים, אגב, אינם גבוהים יותר מאשר בסופרמרקטים רגילים - מלבד התוצרת האורגנית, שהיא יקרה יותר בכל חנות. חלק גדול מהמוצרים אף זול מאשר בחנויות אחרות, והאפשרות לקנות בדיוק לפי הצורך האישי אף מורידה את המחיר עוד מפני שפחות מוצרים מוצאים את דרכם לפח ומתבזבזים.
החנות ללא אריזות בברלין התגלתה כהצלחה ומאז כבר נפתחו חנויות דומות באירופה: לרשת הצרפתית
Day by Day יש כבר תשעה סניפים, ועל-פי הצהרותיה ייפתחו עוד 25 סניפים במהלך השנה הקרובה.
מפחיתים במקור
נושא המיחזור אומנם חשוב ובמצב הקיים גם הכרחי, אבל הידיעה שקופסת הקרטון או בקבוק הפלסטיק שהשתמשנו בהם עוברים למיחזור נותנת תחושה כאילו אין שום בעיה בקנייה שלהם - הרי יש להם פתרון שמונע את זיהום הסביבה. זו כמובן תחושה מוטעית: בכל שלב מִחזורי יורד ערכו של החומר ויש פחות דברים שאפשר לעשות עמו (תהליך הנקרא downcycling), מה גם שתהליכי מיחזור דורשים השקעת אנרגיה ובכך מוסיפים לזיהום הסביבה ולפליטת גזי חממה לאטמוספרה.
מכל הסיבות האלה, חנויות מהסוג שעליו חשבה מץ הן יוזמה נהדרת, שכן הן מאפשרות לנו להפחית את כמויות האשפה שאנו מייצרים במקור, ובכך מחנכות אותנו לקבל אחריות על הבחירות שאנחנו עושים. הפתרון הסביבתי הטוב ביותר הוא קניית פחות מוצרים - בעיקר כאלה שאיננו זקוקים להם, או לקנות בכמות גדולה ממה שאנחנו צריכים - נושא שכולנו בחברה המערבית מתקשים בו.
יוזמות כאלה מזכירות שאפשר גם אחרת, ואולי בעתיד גם אנחנו בישראל נוכל לעמוד בתור למכולת עם מכלים מהבית, ולמלא אותם בכל טוב במצפון שקט.
בין אורחיו, ממנהיגי וחשובי האומה ובהם: ד"ר חיים ויצמן, חיים נחמן ביאליק, זאב ז'בוטינסקי ועוד
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
