אובדן תשואה על 9.1 מיליון שקל. זה היה הנימוק של בנק לאומי כאשר ביקש מבית המשפט העליון לעכב את ביצועו של פסק דין בפרשת בועז יונה.

מעניין כמה יכול היה לאומי להרוויח על אותם 9.1 מיליון שקל. עוד יותר מעניין, עד כמה הסכום הזה משמעותי לבנק, שבסוף 2015 החזיק פקדונות בסך 328.7 מיליארד שקל, העניק אשראי בסך 261.4 מיליארד שקל וניהל נכסים כספיים של הציבור ב-1.21 טריליון שקל. איכשהו נראה, שאובדן התשואה הזה לא ממש ישפיע בצורה משמעותית על רווחיו של הבנק.

נחזור להתחלה. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, עודד שחם, חייב לפני חודשיים את לאומי להחזיר סכום זה לקופת פשיטת הרגל של יונה, הנוכל שגרם לקריסתה של חברת חפציבה, לאחר שקבע שהוציא בשנת 2007 מיליוני שקלים שלא כדין מחשבונו של יונה והעביר אותו לחשבונה של חברה שהייתה בבעלותו.

לאומי הגיש לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין, וכאמור - ביקש לעכב את ביצועו, בין היתר בנימוק שלקופת פשיטת הרגל לא יהיה מהיכן להחזיר את הכסף אם הערעור יתקבל. השופט מני מזוז דחה את הבקשה (11.5.16), באומרו שהמנהל המיוחד, עו"ד יצחק מולכו, הבטיח כמקובל להפריש עתודה כספית שתשמש להחזרת הכסף לבנק אם יהיה בכך צורך.

מכאן עבר מזוז לנימוק המעניין של הבנק בדבר אובדן התשואה, ודחה אותה ביובש: "ראשית, כשם שמהבנק נמנעת האפשרות להשיג תשואה בעבור השימוש בכספים, כך נמנעת מקופת פשיטת הרגל אפשרות דומה (המנהל המיוחד הבהיר בתשובתו כי כספי פשיטת הרגל מושקעים בתיק השקעות רחב היקף). ושנית, הכלל הבסיסי הנוהג בשיטתנו המשפטית הוא כי הזוכה בפסק הדין זכאי ליהנות מפרי זכייתו ללא דיחוי".

הבקשה עלתה לבנק לאומי בהוצאות של 20,000 שקל - והנה לנו עוד כסף שלמרבה הצער ייצא מקופתו של הבנק. את לאומי ייצגו עוה"ד דרור קדם ושחר אייזנר, את מולכו ייצג עו"ד יעקב מלצר, ואת הכנ"ר - עו"ד טובה פריש.