בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
המשוררת פנינה פרנקל מנגישה אותנו עם דמויות מציאותיות לחלוטין אשר סבורים משום מה כי להם יש חיי נצח ואינם מעלים בדמיון, כי הם עלולים ללכת ולא לשוב
"עצרי, חכי רגע" המשוררת פנינה פרנקל שבה לקוראיה עם ספר שירה חדש - עדין, נוגה, ומרגש עד דמעות. היא מצליחה להגיע אלינו בנגיעות רכות. מקרבות, משתפות, ומציתה את ליבת הרגש - המציפה אותנו באלפי נגוהות אור, אנושיות וטהורות שאין למעלה מהן. 'ההיזכרות', אינה סתמית ובנאלית, היא מגדירה תחומי חיים שלמים של זוגיות ושותפות משפחתית מורגשת. המשוררת נוטלת אותנו אל תמונות אין סופיות של תחנות בהן נמצא תנועה ועצירה רגעית, לצד רצף חוויות מתהוות המשתנות ללא הרף כדוגמת הפסוק (ע' 14): ... "אֲנִי שׁוֹלֶפֶת אֶת הַמְּגֵרוֹת/שֶׁמִּתַּחַת לָאָרוֹן כְּדֵי לְרוֹקֵן אוֹתָן לִפְנֵי הַחַג/וְגַעְגּוּעִים שֶׁנֶּאֶגְרוּ בָּהֶן פּוֹרְצִים/מִתּוֹךְ הַנַּעְלַיִם"... הגעגועים האנושיים נצמדים 'לחפצים' רבים הנאגרים במגירות ומציפים אותנו בטבעיות כל פעם שנפגש עמם מחדש. חווית הגעגועים מתעצמת פי כמה, כאשר באותם החפצים גנוזים ושמורים חווית של רגעי חיים שאינם בר-חלוף. כך מציפים הרגשות ובועטים בנו במודע, ובתת-המודע - אפילו אם נתקלים במעשה שגרה, כמו תפירת כפתור שנפל מהבגד (ע' 16): ..."בְּקַעֲרִית הָעֵץ שֶׁעַל הַשִּׁדָּה שְׁנֵי כַּפְתוֹרִים/שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִשַׁרְווּלֵי חֻלְצָתְךָ הַכְּחֻלָה -/אֵין כְּבָר צֹרֶךְ לְחַפֵּשׂ לָהֶם מַחַט/וּלְהַשְׁחִיל בָּה חוּט מַתְאִים"... בדיחות הדעת מעשה פשוט של תפירת כפתור הגורמת (בעידן המודרני) טרחה. הנה במצבי 'בדידות', אותה טרחה, מקבלת פרופורציה הפוכה ורצון עז להשיב לקדמותם את החיים השגרתיים הבטוחים והטובים שהיו. חיי היומיום אף הם מקבלים בספר ממד חזותי של צפייה תלת-ממדית. הנה 'סיפור האהבה' הרגיל שלפנינו, אשר חיה בהרמוניה מופלאה כל הימים. עם מותו של בן-הזוג, החיים נהפכו על פיהם והתנפצו לרסיסים. ואולם מבור תחתיות זה, הכותבת מנסה לצאת באמצעות הזיכרונות השוליים דווקא, ולהעלות פינה של בדיחות הדעת. אולי בשל ערכו הלא יסולא בפז של השגרה הבנאלית ביותר (ע' 13): ..."עִצְרִי, חַכִּי רֶגַע", אַתָּה לוֹחֵשׁ אֵלַי - /"בַּכִיסִים הִשְׁאַרְתִּי פְּתָקִים מְקֻמָּטִים/מֻכְתָּמִים בְּסוֹדוֹת שֶׁרָשַׁמְתִּי"... ההזכרות הפרטית אינה נעצרת בין קירות הבית. היא מדשדשת וקולטת לתוכה את חיי החברה שבחוץ השואפים לחידוש ולהשלמה (ע' 18): ..."הַשְּׁכֵנִים בַּמַּעֲלִית מַמְתִּינִים שֶׁתַּעֲנֶה לָהֶם בְּחִיּוּךְ/וְאֲנִי שְׁקוּעָה בְּשֵׁנָה עֲמֻקָה/וְּמַצַפָּה לְקוֹלְךָ/שֶׁיַטְרִיד אוֹתִי, וְלוּ עוֹד פַּעַם: "נוּ, קוּמִי, קוּמִי כְּבָר/מְאֻחָר"... ניסיון נואש 'היקיצה' מהחלימה, מביאה את המשוררת להודות בגעגועים לאהוב ולהרגיש באותן הרגעים המתוקים של הביחד השייכים לה ולו בלבד. (ע' 50 - כל השיר): ..."חָזַרְתִּי לְבַדִּי אֶל סֻכַּת הַגֶפֶן/וְאַתָּה חָסַרְתָּ לִי.../פִּי טוֹעֵם מְתִיקוּת שֶׁל רִבַּת הַבַּיִת/וַאֲנִי מְלַקֶּקֶת אוֹתוֹ מִשְּׂפָתֶיךָ,/אַתָּה יוֹשֵׁב שָׁם מוּלִי בְּפִנַּת הַשֻּׁלְחָן/מְקַלֵּף תָּפּוּז כָּתֹם/מַגִּישׁ לִי פֶּלַח/ קוֹרֵץ אֵלַי וּמְחַיֵּךְ"... המשוררת פנינה פרנקל מנגישה אותנו עם דמויות מציאותיות לחלוטין אשר סבורים משום מה כי להם יש חיי נצח, ואינם מעלים בדמיון, כי הם עלולים ללכת ולא לשוב והנה כשזה קורה והדמות לא שבה יותר, העולם קורס והביטחון בו הוא חי עד כה, נעלם כלא היה. מכאן ואילך, נוצר חלל של ריק אין סופי. בהמשך, ישנו ניסיון נואש להיאחז בדמות דומה (לזה שהלכה) תוך שאיפה להעתיק אותה אל המציאות. אולם ללא הצלחה יתרה (ע' 11): ..."כְּשֶׁהִסְתּוֹבַבְתָּ חַי בֵּין חַדְרֵי הַבַּיִת/לֹא נָחוּץ הָיָה לְשַׁמֵּר מִמְּךָ הֶעְתֵּקִים/עַכְשָׁיו אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת תַּחְלִיפִים לְקִיּוּמְךָ/שֶׁיֹּותִירוּ מִמְּךָ צֵּל מְדֻמֶּה/לַאֲחִיזָה"... הרצון והשאיפה לשמר את הזיכרון של האיש וכל מעשיו בעבר, יוצרים אצל בני המשפחה מצב של חיפוש מתמיד אחר הזיכרונות במטרה ללכוד אותן בתמונות שהונצחו. החיפושים, מעלים אלבום של נתונים. ואז אט אט נרגעים מהבהילות שאוחזת,ונקלט בתודעה - כי לא ניתן בכלל למצות חיי אדם במספר דפי זיכרונות ואפילו לא באלבום עב כרס שנשתמר. כי כל אדם באשר הוא, טומן בחובו עולם ומלואו (ע' 40): ..."אֲנַחְנוּ מְמַיְנִים אֶת חַיֶּיךָ/מְחַטְּטִים בֵּין קֻפְסָאוֹת תִּיקִים וְּמֵגירוֹת/מְקַטְלְגִים אוֹתְךָ דַּף אַחַר דַּף/ וּמוֹסִיפִים נְתוּנִים"... לילה קסום מכאן ואילך החיים ממשיכים לזרום בנתיבים משלהם, והאדם מוצא ניחומים בנכדים (שאין פחד כי יאלמו כך לפתע פתאום). ועל כן המשוררת כותבת (ע' 51) ..."וְעַכְשָו יָדִי אוֹחֶזֶת בְּיָדָה שֶׁל נֶכְדָתִי/כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶמְעַד. וְהִיא קוֹרֵאת אֵלַי מִתּוֹךְ תָּא/הַטֶּלֶפוֹן: "סַבְתָּא, סַבְתָּא צַלְּמִי אוֹתִי!"... והרי אלה הם תהפוכות הגורל. ועם זאת היא אינה שוכחת את אותו האיש שכה אהבה. אדרבה, היא מיטיבה להבין היום, מאי פעם שאלפי שנות אור אולי נמחקים ואינם, אך הן אינן נעלמות מהרגש ומהזיכרון (ע' 53): ..."יַקִּירִי שֶׁלִי, אַלְפֵי שְׁנוֹת אוֹר נִמְחָקוֹת/כְּשֶׁאֲנִי שָׁטָה אּתְּךָ לְגַלוֹת סוֹדוֹ שֶׁל לַיְלָה קָסוּם. כָּל הַנֻּסְחָאוֹת מִתְבַּטְּלוֹת כְּשֶׁאֲנִי אוֹחֶזֶת בְּךָ/בְּלִי לָגַעַת"...
|
|
פנינה פרנקל (שירים). (הוצאת "עמדה" תל אביב - התשע"ו 2016)
|
|
תאריך:
|
26/06/2016
|
|
|
עודכן:
|
26/06/2016
|
|
אדלינה קליין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מרים אוהבת אל
|
27/06/16 22:54
|
|
|
|
pnina frenkel
|
2/07/16 14:53
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 13:47
|
|
2
|
|
ר. מיפו
|
28/06/16 00:03
|
|
|
|
pnina frenkel
|
3/07/16 11:51
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 14:03
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 13:55
|
|
3
|
|
סיידוף מזרחי רחל
|
28/06/16 11:21
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 14:08
|
|
4
|
|
חיה בנצל
|
28/06/16 12:17
|
|
|
|
pnina frenlel
|
2/07/16 15:53
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 14:18
|
|
|
|
חיה בנצל
|
4/07/16 12:03
|
|
5
|
|
יפה לורנצי
|
28/06/16 15:30
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 14:26
|
|
6
|
|
חיים ספטי
|
28/06/16 20:24
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 14:35
|
|
7
|
|
בלפור חקק
|
28/06/16 20:33
|
|
|
|
pnina frenkel
|
2/07/16 15:47
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 14:46
|
|
8
|
|
וילהלמינה
|
3/07/16 12:49
|
|
|
|
אדלינה קליין
|
3/07/16 15:11
|
|
|
|
פנינה פ.
|
26/10/16 01:01
|
|
בשנות הארבעים היו שני גלי התיישבות בנגב, שלושת המצפים בשנת 1943 ו-י"א הנקודות בשנת 1946 כל נקודה כזו חויבה על-פי החוק המנדטורי למנות מוכתר בשכר, שתפקידו היה לפקח על ההתיישבות מבחינת השלטון הצבאי בנגב המתיישבים הטילו עליו לעמוד בקשר עם השכנים הבדואים לשמור על השדות והרכוש ולסייע לש"י בהבאת ידיעות ולקק"ל ברכישות הקרקע נביא כאן כמה סיפורים שידגימו את הדילמות שעמדו בפני המוכתר הצעיר בעת מילוי תפקידו
|
|
|
השבוע (יום ד', 22.6.16) נפלה כצפוי הצעת החוק של יש עתיד להפעלת תחבורה ציבורית בשבת, שביקשה להעביר את הסמכויות בעניין משר התחבורה לרשות המקומית. הסיעות הדתיות התייצבו בהרכב מלא, למעט סיעת ש"ס - שרק שלושה מבין שבעת חברי הכנסת שלה התייצבו להצבעה. אבל שלא יהיה לכם ספק בכנות כוונותיה של ש"ס - השר אריה דרעי מוביל את המאבק בהפרת הסטטוס-קוו בכל הקשור להפעלת תחבורה עירונית בשבת במספר רשויות מקומיות. דרעי היה זה שיזם השבוע ישיבה בעניין ביחד עם השר יעקב ליצמן וח״כ משה גפני מיהדות התורה, ולדברי גורם במפלגת דגל התורה, היה המיליטנטי ביותר.
|
|
|
רו"ח חן ברדיצ'ב, יחד עם בא-כוחו, עו"ד שלום גולדבלט, ובשיתוף עם עו"ד בועז בן-צור, בוזזים את קופת הפירוק לנכסיו של פרדי רובינסון - המתנהלת בפועל בחסות בית המשפט במתכונת של הקפאת הליכים. שלושתם פועלים, וביודעין, באופן הנוגד את החוק ואת החלטות בית המשפט, ומוצאים ו/או מתחייבים על הוצאות כספיות עתידיות, וזאת על-אף האיסורים הקבועים בחוק, וזאת תוך הונאה והטעיית בית המשפט והנושים.
|
|
|
פגישתי הראשונה עם מרדכי קלמן (מוטי) זיסר הייתה לפני כ-35 שנה, כסופר הארץ לענייני נדל"ן. הוא ביקש להיפגש עמי, כדי לספר על הקמת עמנואל – העיר החרדית הראשונה ביהודה ושומרון. ראיתי לפני בחור בן 26, גבוה, חובש כיפה שחורה, מדבר על עסקים ונדל"ן, ומפסיק לעתים את דבריו כדי לומר הלכה או לצטט פסוק, הקשורים בנושא. שילוב זה היה אופיני לו כל חייו. זיסר יצר אז שותפות עם איש העסקים האנגלי זלמן מרגוליס, נצר למשפחת הרב והפוסק המפורסם אפרים מרגליות. שניהם הקימו את עמנואל, כאשר פינחס ארנרייך, בן דודו של מרגוליס, מייצג את המשקיע האנגלי. כך הוא התחיל. עלה עד לפסגת הנדל"ן, וממנה נפל.
|
|
|
לפנינו ימים שיכולים להציף כמה נושאים במובן החיובי ולטפל בהם. האנרגיה קיימת, עם עניין. אבל זוכרים להתחיל התחלות חדשות רק אחרי שכוכב מארס ישנה מגמה, כלומר אחרי תחילת יולי. המחשבות והקומוניקציה יהיו מהירות, סוערות וגם אלימות. אבל הכל יזרום בקלות יותר, בלי לאבד שליטה גם בתגובות.
|
|
|
|