מעגל הגיר כמשפט שלמה

על הבימה רחבת הידים של האולם הכה מצודד ונוח של הסטודיו בביתו החדש ביפו, מעלים שחקני מחזור המסיימים את האינטרפרטציה של ליאורה שכטמן ורונן יפרח, למחזה הכה ידוע ופופולרי. עיבוד המחזה שונה בתכלית ממה שהוצג בפעמים הקודמות בארץ, גם אם הוא די צמוד לסיפור המקורי, אפילו די באריכות. אך אולי דווקא משום ההיצמדות לרבים מהאירועים, הוא הופך קצת למתיש, והקצב שלו איטי למדי.

רק בחלקו האחרון, בו נבחר איכר פשוט לשמש כשופט במשפט בין שתי נשים, ששתיהן טוענות לזכויות על ילד אחד, הוא מגיע לשיאו. השופט אצדק - שמו בלבד כבר מעיד על מהותו: "א-צדק" שפירושו למעשה הוא אי-צדק. ומכאן מתגלה הביקורת של ברכט על מוסדות המשפט, שאמורים לשפוט בצדק, אך כמו שהמורה צדק ז"ל היה אומר לנו כשהתאוננו על הציונים: אם יש צדק בעולם - הוא קטן כמוני"...והוא אכן היה קטן.

אלעד סננס כאיכר שהפך לשופט אצדק, מעניק כאן שואו מרתק, כשכל אימרה מפיו או מחווה בידיו או בגופו, ממחישים את הביקורת של ברכט. כשהוא מושיט ידים לכל אחת מהאימהות, כוונתו לקבל מהן את הכסף השוחד שהוא מצפה לו. אך למרבה הצער, אחת היא משרתת עניה,"גרושה", - מעין גושן במשחק נוגע ללב במיוחד, שכל אוצרה הוא הילד שאימצה וגידלה באהבה כה רבה. למעשה, הילד הוא בנם של המושל שנהרג במיתקפה של מרד האיכרים כנגד האצילים, ושל אשתו האצילה (תרזה ניטל פרחי), שכאשר החיילים הנאמנים מצווים עליה להתפנות במהירות ע"מ להציל את חייה - כל מעיניה נתונים להצלת פרוותיה ומלבושיה, אך בהימלטה היא שוכחת את התינוק שלה באחוזה. וגרושה היא שמצילה את התינוק הנטוש, ומרגישה שהיא אמו למעשה.

כעת, בתום המלחמה, כשהרוזנת חוזרת, השופט אצדק צריך להחליט במשפט, למי הבעלות על הילד. המשפט נערך כמו משפט שלמה, שדן באותה סוגיה. וכשם ששלמה החכם באדם דן, כך מחליט אצדק שלכולם ייטב אם הילד יחזור לחיק אמו יולדתו. אך לאחר שגרושה מוותרת עליו, כי אינה מוכנה לקרוע אותו לגזרים, במבחן "מעגל הגיר הקווקזי", כמו במשפט שלמה, משנה השופט את דינו וחורץ שהיא האימא האמיתית, ולכן הילד יחזור אליה.

את דמות המספר, שלמזלו ניתן לו מיקרופון, ממלא יפה מאוד קובי מרימי, שנחן בקול צלול והיגוי ברור (מצרך נדיר), והוא מזרים את העלילה ומעניק לה קצב. המחזה רצוף בדמויות רבות כמו רופאות, (יעל צדוק ומעין אור), המושל - שון מונגוזה, אור בוטבול החביב כ-חייל, יוסוף ולודוביקה, ועוד דמויות רבות שמעניקות לסיפור רקע צבעוני.

בדרמה של ברכט, בתרגומו היפה של נתן זך, עם תיבול בניואנסים עכשווים, בתלבושות שעיצבה רונה משעול ובמוזיקה המקורית המקסימה המנוגנת בצידי הבמה אותה חיבר ומשמיע גיא כוכבי, הכל מסתיים בטוב. אחרי כל האירועים והתלאות, הקהל יכול ללכת מרוצה הביתה. אך בדרך, הוא לא ישכח את הלקח של השוחד, הסיאוב והאנוכיות שכה מאפיינים שלטון מושחת. מקרי השוחד הרבים, ניצול העניים, והסכלות וחוסר הטעם שבמלחמות שמתגלים במחזה - נדמה שנכתבו אודות הקורות אותנו כאן ועכשיו. כל הקורה בו, שהמחזה מדגים לנו בשפע - מתרחש גם בקרבנו, עד כי נדמה שאנו חיים בגיהינום ולא בארץ עם תרבות וציוויליזציה .

אולם התיאטרון של סטודיו ניסן נתיב החדש כה מוצלח מבחינת עיצובו, ובית הקפה-המסעדה המצוי לפתחו הוא כה מיוחד באווירה, ובשלל המצאות השף לעינוגים קולינריים לא רגילים ולא שגרתיים, עם אוירה מדליקה - כך שבסך-הכל, הביקור בהצגות הסטודיו הם חוויה נעימה ביותר ומומלצת.