אין ספק כי כל אחד ואחת מאתנו רוצים לחיות בתוך מערכת זוגית נעימה ושמחה. אומנם ישנם כאלו שחושבים שבשביל לחיות כך לא צריך להשקיע ולעבוד קשה, אפשר לזרום והכל יסתדר מאליו, אך לרובנו ברור כי זו אשליה ובשביל לבנות מערכת זוגית בריאה וטובה עלינו לעבוד ולהשקיע רבות.

בפרשתנו "תצווה", אנו נפגשים בציווי להעלות נר תמיד במנורה בבית המקדש, אך חשוב לדעת שלא כל שמן ראוי לשמש את הנרות במנורה. אנו יכולים למצוא שני בקבוקי שמן שווים בצבעם ובטעמם, ובכל זאת האחד כשר להדלקה והשני לא. ומה ההבדל המהותי בין שני הבקבוקים? השמן למנורה צריך להיות "שמן זית זך כתית למאור"¹. 'זך' פירושו - בלי שמרים. ו'כתית' פירושו - הטיפה הראשונה שיצאה מהזית לאחר הכתישה במכתשת שהיא המשובחת ביותר, מכאן ואילך כל השמן שיצא אינו ראוי להדלקה. למי שאינו מבין את עניינה הרוחני של המנורה הדבר באמת נראה מוזר, אך אנו, שיודעים שתפקידה של המנורה הוא לגלות אור רוחני עליון, מבינים שיש דברים בגו.

טבעי לחלוטין

גם כאשר אנו מבקשים להאיר אור יקרות בביתנו עלינו לחפש "שמן זך כתית". העבודה הזוגית היום-יומית שוחקת, ולפעמים עלולות להתערבב ולחדור לראשנו כל מיני מחשבות שונות ומשונות: בשביל מה זה טוב? למה תמיד אני? אולי לא הייתי צריך את כל זה מלכתחילה? וכו'. אם ניתן פתח לאותן מחשבות, הרי שהשמן כבר לא יהיה 'זך' ונקי, הוא יתמלא בלכלוכים שיעמעמו את אורו.

בנוסף לשמירה המעולה מכל מיני מרעין בישין, עלינו לזכור כי לפעמים העבודה הזוגית כותשת אותנו, אנו מרגישים כיצד הדרישה האין סופית דוחקת אותנו לפינה ולא משאירה מקום לברוח. אולם במקום לברוח, עלינו להבין כי דווקא אותה דרישה יכולה להוציא מאתנו את המיטב, לחשוף כוחות ועוצמות שלא ידענו שאצורים בתוכנו. ה'כתית' - הטיפות המעולות והמשובחות שלנו יצאו החוצה רק מתוך דרישה ועבודה. סדר היום העמוס שלנו יוצר כמעט אצל כולנו מצב בו אנחנו כבר עם הלשון בחוץ בשעות הערב. לאחר שביצענו את כל המטלות שלנו, כמעט ולא נותר לנו כוח להשקיע בזוגיות. זה טבעי לחלוטין, ולכן כל כך הרבה זוגות בימינו נופלים לטעות הזאת, אך אם נשכיל להפנים שתחזוקה זוגית היא דבר חשוב (ואולי אף החשוב ביותר), נמצא את עצמנו במערכת יחסים פוריה ובריאה.

זכרו, רק מתוך ניקיון וכתישה נעימה נזכה להאיר את ביתנו באור יקרות עליון ומיוחד.