לא שזה קל. אירווין טוען, שטראמפ היה צריך לדעת מראש שלא יוכל לקיים את אחת ההבטחות המרכזיות שלו – ביטול אובמה-קר. "זה רעיון נחמד, אבל כל פוליטיקאי צריך לומר בכנות שזה כמעט בלתי אפשרי, כי כאשר תוכנית מתחילה להתבצע – למעשה לא ניתן להיפטר ממנה. הבוחרים הוליכו שולל את עצמם כאשר חשבו שאפשר יהיה לבטל את אובמה-קר, כאשר לכל היותר אפשר לשנות חלקים ממנה".

העיתונות לא צריכה להצביע על טעויות או סילופים של הנשיא?

"בדיקת עובדות היא חשובה וכולם צריכים לשאת באחריות לדבריהם. גם נשיאים אחרים עשו טעויות ואמרו דברים לא נכונים, אם כי לא באותו מספר כמו טראמפ. הבעיה היא שאין שום גוף שאתה יכול לפנות אליו לגבי טעויות וסילופים של התקשורת, כמו שאתה יכול להתלונן על רופאים או עורכי דין.

"בשנות ה-60 וה-70 הייתה מועצה לאומית לעיתונות, אבל היא קרסה משום שאף עיתונאי לא היה מוכן לשאת באחריות. אני לא רוצה שיהיה רישוי לעיתונאים, הרי יש לנו את התיקון הראשון. אבל אני רוצה שיהיה איזשהו גוף שיאמר לעיתונאי: טעית, תתקן. אנחנו רוצים שהעיתונות תקשיב ותקבל על עצמה את האחריות".

אירווין סבור, כי בבסיסה התקשורת האמריקנית היא ליברלית ולדבריו עובדה זו הוכחה במחקרים וסקרים לא מעטים. "לאורך השנים היה אנטגוניזם בין הנשיאים לבין העיתונות, אם כי היא נתנה יחס טוב יותר לדמוקרטים. למשל: התקשורת התלוננה על כך שג'ורג' בוש הבן לא עורך מסיבות עיתונאים, אבל לא אמרה כלום כאשר ברק אובמה ערך עוד פחות. הרפובליקנים מקבלים את התקשורת הכי גרועה בעולם כאשר הם מנסים לשלוט בתקציב, בעוד שאת הדמוקרטים לעולם לא יתארו כחסרי לב". כלפי טראמפ, טוען אירווין, יש שנאה של ממש בשל יחסו לתקשורת – והוא הפך הכל כאשר החליט לפעול מעל ראשה ולפנות לציבור במישרין בטוויטר ובפייסבוק.

אירווין אינו מכחיש שטראמפ נוטה לשקר, אם כי אומר שגם זה אינו חדש: "על ביל קלינטון אמרו שהוא כל כך האמין בחלק מהשקרים שלו, עד שהם הפכו להיות חלק מהטבע שלו. איש עסקים משחק קצת לכל הכיוונים, כולל קצת שקרים וחצאי אמיתות, וייתכן שזה מה שהיה מצופה מטראמפ בעולם העסקים. כנשיא הוא צריך ללמוד להיות מדויק ככל האפשר. נכון שלא אכפת לו מיחסיו עם התקשורת, אבל היא תמשיך לתת לו בראש ככל שתמצא טעויות ושקרים. תומכיו ימשיכו להתעלם מזה כמו מדברים אחרים".

בסולם של 10-1, איזה ציון היית נותן ליחסה של התקשורת לטראמפ?

"אני אהיה נדיב ואתן להם שש. התקשורת הליברלית שמה דגש ניכר על חדשות שליליות נגד טראמפ. יש להם תחושה שהוא מנהל מאבק אישי נגדם ולכן הם מוציאים את כל מה שיש להם עליו. כאשר יש סיפור חיובי, הם יקברו אותו: בשנה הראשונה של נשיאות טראמפ נוצרו הרבה מאוד משרות חדשות, אבל לא ראיתי את זה בשום מקום חוץ מאשר בוושינגטון פוסט. אם הם ימצאו סיפור שלילי, הם תמיד יעדיפו אותו על פני הסיפור החיובי".

ואיזה ציון אתה נותן ליחס של טראמפ לתקשורת?

"שבע, כי הוא נותן להם הרבה יותר חומר מאשר נשיאים אחרים. אם היו לו יחסים מצוינים איתם, הייתי נותן לו עשר. זה מצב בו שני הצדדים אשמים, והשאלה המרכזית היא האם שניהם ימשיכו להתנהל בקצב הזה. אדם בגילו של טראמפ לא ישתנה והוא גם לא רואה צורך להשתנות, ולכן אם מישהו יוריד את הקצב – יותר סביר להניח שזו תהיה התקשורת.

"טראמפ אמר: התקשורת צריכה שאנצח ב-2020, כי אני מספק להם המון חשיפה. מבחינה זאת הוא צודק. כאשר הוא התמודד ב-2016, כולם סיקרו אותו כי הקמפיין היה מאוד משעמם, ואצלו אף פעם לא ידעת מה הוא הולך להגיד. נתוני הרייטינג עלו כאשר סיקרו בשידור חי עצרות שלו בשלמותן".

אירווין לא מתלהב במיוחד מהסיקור של פוקס – "אני יודע מראש מה הם יגידו ומה תהיה הגישה שלהם" – אבל טוען שהרשת הזאת יותר הוגנת בסיקור הכולל שלה מאשר CNN או MSNBC, "כי הם שוכרים ליברלים חכמים למדי שיעלו טיעונים טובים נגד השמרנים. האחרים נראים כאילו הם לוקחים שמרנים מליגה ב' מול הליברלים, ואז ברור שהם לא מצליחים להתמודד מולם.

"הרשתות לא משתמשות בהרבה אנשים מבחוץ אלא בפרשנים קבועים שהן משלמות להם, כי כך הן יכולות לשלוט במסר. הרשתות הגדולות לא שוכרות שמרנים, אלא כאלו שניתן לתייג אותם כשמרנים, מה שאנחנו מכנים 'רפובליקנים בשם בלבד'. הן יכולות למצוא אנשים טובים יותר אם ישלמו כמו שצריך. גם כאשר CNN כבר שכרה כמה שמרנים טובים, לא נתנו להם הרבה זמן מסך, אלא יצרו רושם שבעיקר רצו למנוע מהם לחתום בפוקס – ואחר כך הם עזבו".