סגן הנשיא ג'ו ביידן הוכרז מנצח בבחירות לנשיא ארה"ב לאחר שהשיג את 270 האלקטורים הנדרשים. למרות ההכרזה, הנשיא דונלד טראמפ טוען לזיופים ומתכוון לפנות לערכאות משפטיות, בין היתר כדי להביא לספירה מחודשת של הקולות. ניסיונו של טראמפ לקעקע את ההליך הדמוקרטי והכישלון המסתמן של הדמוקרטים להשיג "גל כחול" שיביא להם רוב בסנאט, ממחישים ביתר שאת את הקיטוב של החברה האמריקנית.

לאחר תקופת כהונה סוערת של טראמפ, צפוי כי ממשל ביידן יתנהל באורח רגוע יותר. לפי שעה, לאור חוסר הוודאות הגלובלי עקב מגפת הקורונה, לא ברור עד כמה ישתנו סדרי העדיפות של הממשל. עם זאת ידוע, כי ממשל ביידן ישקיע קשב ומשאבים רבים כדי "לרפא את הנפש של אמריקה" לפי הפרמטרים שהותוו במצע המפלגה. זאת, על-רקע ארבע שנים בהן הפילוג והמתח הבין-גזעי הגיעו לשיא, וכן בהמשך להתפשטות נגיף הקורונה, שקטל עד כה 230,000 אמריקנים והותיר נזקים כלכליים ובריאותיים עצומים.

המתחים הפנימיים לא פסחו על הקהילה היהודית בארצות הברית. בהקשר זה, ביידן טען שזרז משמעותי להחלטתו להתמודד לנשיאות היה הגינוי הרפה של טראמפ את הצעדה האנטישמית בשרלוטסוויל (שהובילו פעילים ניאו-נאצים). אשר להתמודדות הצפויה עם אנטישמיות, הגוברת בארצות הברית בתקופה האחרונה, מצע המפלגה הדמוקרטית התייחס לאנטישמיות פעמיים, כחלק ממאבק במוקדי עוינות אחרים ובכללם אנטי-מוסלמיות.

ניסיון להעריך את התנהלותו של הממשל הנכנס בהובלת ביידן צריך להתייחס בין היתר לשלוש התפתחויות: מחלוקות פנימיות בשורות המפלגה הדמוקרטית עצמה, בחירתו של ביידן בסנאטורית קאמלה האריס לתפקיד סגנית הנשיא, והתפיסה המסורתית - שהתערערה בתקופת כהונתו של טראמפ - שבבסיס אימוצה המסורתי של המפלגה הדמוקרטית את הרב-לאומיות והשימוש בכלים דיפלומטים כאמצעי להגביר את כוחה הרך של ארצות הברית בזירה הבינלאומית. בהקשר זה צפוי ממשל ביידן - בניגוד לקודמו - לחזק את שיתופי הפעולה עם בעלות בריתה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית.

לחצים של הפרוגרסיבים

בחירתו של ביידן בהאריס כסגנית - מעבר לכך שמינוי אישה שחורה לתפקיד הלהיב את הבוחרים - הצביע גם על הכיוון המדיני של הממשל הנכנס. זאת, בשל השתייכותה של האריס לאגף המתון במפלגה. יודגש, כי למרות שבאופן מסורתי סגן הנשיא אינו נהנה מהשפעה רבה, בחירת האריס משמעותית לעתיד מדיניותה של המפלגה הדמוקרטית, שכן ביידן בן ה-78 לא יתמודד ככל הנראה על קדנציה נוספת - מה שיתרום למיצובה של האריס כמועמדת לנשיאות ב-2024.

אשר למתחים הפנים-מפלגתיים, ניתן לצפות שהנשיא הנבחר ימלא את שורות נושאי התפקידים הבכירים בממשל בין היתר ביוצאי ממשל אובמה, המייצגים את האגף המתון במפלגה הדמוקרטית. עם זאת, ביידן ובכירי הממשל צפויים להתמודד עם לחצים קבועים מהאגף הפרוגרסיבי - בנושאי מדיניות פנים וחוץ כאחד. לקחים בהקשר זה ניתן לגזור מדיווחים על מלאכת ניסוח המצע של המפלגה הדמוקרטית ומתוכנו של התוצר הסופי.

בכל הקשור לישראל, המצע מעיד על כוחם של המתונים: הוא אינו כולל את המילה "כיבוש" בהתייחס לסכסוך הישראלי-פלשתיני וכן מציין התנגדות חד-משמעית לקמפיין ה-BDS הפועל לקדם חרם על ישראל בזירה הבינלאומית. עם זאת, המו"מ הפנים-מפלגתי ניכר גם בתוספת להתנגדות ל-BDS, שלפיה המפלגה מתחייבת לא להפר את הזכות לחופש הביטוי ובתוך כך את הזכות להוביל חרם. שינוי נוסף במצע המפלגה ביחס לישראל מ-2016 הוא התנגדות, חד-משמעית אף היא, לסיפוח ישראלי של שטחים פלשתינים, אם כי תפיסה זו זוכה לתמיכה מקיר לקיר במפלגה ולכן אינה נחשבת תוצר של מו"מ בין האגפים. עם זאת, ייתכן שהתוצאות הצמודות (בעיקר אם הדמוקרטים לא ישיגו את הרוב בסנאט) יחייבו את ביידן לשתף פעולה עם רפובליקנים מתונים (אולי למורת רוחם של הפרוגרסיביים) כדי לקדם סדר יום חקיקתי.

מעבר לכך, אומנם ישראל היא לעיתים סוגיה במחלוקת בקרב נבחרי ציבור דמוקרטיים, אך ביידן והאריס מיחסיים חשיבות אסטרטגית למערכת היחסים עימה וכבר הוכיחו בעבר, הלכה למעשה, כי הם ידידים גדולים שלה. מאמירותיו המפורשות בקמפיין, נראה כי ביידן יישאר מחויב לשמירה על יתרונה האיכותי הצבאי של ישראל, לא יתנה את המשך הסיוע הביטחוני בשינוי מדיניות ישראלית, ולא יעביר את שגרירות ארצות הברית ממעונה בירושלים. כן נראה שבסוגיית ההסדר עם הפלשתינים, ביידן לא ימהר להציע הצעות משלו - בוודאי כל עוד לא יחול שינוי בהנהגה הפלשתינית.

יתמוך בהמשך הנורמליזציה

צפוי, כי ביידן ימשיך לתמוך בתהליך לקידום נורמליזציה עם מדינות ערב, גם אם קיימת אפשרות שממשלו יהיה נדיב פחות ב"תשלום" האמריקני להסדרים. יצוין, כי גישתו של ביידן לסעודיה - הנחשבת השחקנית המרכזית והחשובה ביותר להשלמת המהלך - היא ביקורתית יותר מזו שאימץ טראמפ. מצד שני, ייתכן שהסעודים יהיו מעוניינים להעניק לנשיא החדש את "מתנת" הנורמליזציה, כדי ליישר את ההדורים עם הממשל בעקבות הביקורת החריפה מצד הדמוקרטים על מהלכים שביצעו.

מנגד צפוי, כי ממשלו של ביידן ידגיש עקרונות שהנחו ממשלים דמוקרטים בעבר: מתווה שתי מדינות לשני עמים כפתרון מועדף לסיום הסכסוך, פתיחה מחדש של משרדי הנציגות הדיפלומטית של אש"ף בוושינגטון, התנגדות לכל יוזמה ישראלית לסיפוח שטחים פלשתינים, וככל הנראה גם גינוי פומבי למהלכים ישראלים חד-צדדיים בשטחים (שלא זכו לכל התייחסות מצד ממשל טראמפ). אלה כוללים הרחבת התנחלויות והמשך מדיניות הרס מבנים - בין שכתגובה ישראלית לטרור או לבנייה פלשתינית בשטחי C. אפשר שהתנגדות לצעדים כאלה מצד ישראל יתרמו לחזרת ארצות הברית לתפקיד תיווך, שיזכה גם ללגיטימציה פלשתינית.

סוגיית אירן צפויה לעמוד במוקד מדיניותו של הממשל במזרח התיכון. במאמר דעה שפרסם במהלך הקמפיין (ספטמבר, ב-CNN) פרס ביידן את מדיניותו בהקשר זה, והתחייב לפעול למניעת השגת נשק גרעיני על-ידי אירן. הוא קבע, כי אם תחזור טהרן להסכם, גם ארצות הברית תעשה כן - כנקודת כניסה למו"מ שתכליתו, המשותפת גם לשותפות האירופיות להסכם הגרעין, להאריך את המגבלות שייכללו בהסכם המחודש וכן תהיה בו התייחסות למתיחויות אזוריות. ביידן השאיר עמומה את התייחסותו לדרישה האירנית, המוצגת כתנאי מקדים לכניסה למו"מ - הסרת כל העיצומים ופיצוי עליהן מאז הוטלו מחדש. בכל תרחיש, חידוש המו"מ או המשך צעדי הסלמה מצד אירן, על ישראל לקחת בחשבון, כי צפויים פערים בין האינטרסים שלה לבין אלה של ארצות הברית.

בזירה הבינלאומית, ביידן צפוי לחדש את שותפות ארצות הברית בהסכם האקלים שנחתם בפריז, ולחזק את הברית עם השותפות המסורתיות בעולם המערבי בכלל ובאירופה המערבית בפרט. בזירת האו"ם, ניתן לצפות לפעולה מהירה יחסית ביחס לשני גופים: עצירת היציאה מארגון הבריאות העולמי (WHO) וחזרה למועצה לזכויות אדם (UNHRC) - בדומה להחזרת ארצות הברית למועצה על-ידי הנשיא ברק אובמה לאחר שקודמו, ג'ורג' בוש הבן, הוציא את ארצות הברית ממנה. במוסדות האו"ם ומחוצה לו, התנהלות ממשל ביידן תושפע מהתחרות-יריבות עם סין. עם זאת, אין הבדל משמעותי בין המפלגה הדמוקרטית למפלגה הרפובליקנית לגבי תפיסת האיום שמציבה סין, ובמצע המפלגה הדמוקרטית מוזכר מפורשות, כי בנסיבות מסוימות יש לנקוט "פעולה תקיפה" נגד בייג'ינג.

לשים לב לקהילה היהודית

בשורה התחתונה: סיום כהונתו של טראמפ ובחירתו של ביידן מצריכים התאמות ישראליות. ראשית, נדרשת אסטרטגיית התקשרות עם הממשל החדש, שתחדש את מעמד ישראל כקונצנזוס דו-מפלגתי בארצות הברית השסועה. במסגרת זו, על ישראל ליזום לאלתר פעילות נמרצת ובכלל זאת לבסס קווי תקשורת פתוחים עם נבחרי המפלגה הדמוקרטית, כמו גם עם הקהילה היהודית.

אשר לסוגיות אסטרטגיות, יידרשו עבודה צמודה ותיאום ציפיות בין צוותים ישראלים לאמריקנים בנוגע למדיניות האזורית של ארצות הברית במזרח התיכון - החל באיום הנשקף לישראל מאירן, דרך המשך מגמת הנורמליזציה עם מדינות ערב, ועד הסכסוך הישראלי-פלשתיני. שלישית, בזירה הבינלאומית - ראוי ללבן סוגיות סחר ושיתופי פעולה בין ישראל לבין סין. בנוסף, מומלץ לנסות לתאם את הכניסה המחודשת של ארצות הברית לגופי או"ם כך שתיעשה באופן מדורג על-פי מפתח תקציבי, אשר יותנה בשינויים תפקודיים ותיקון ליקויים הגורמים להטיה אוטומטית נגד ישראל במסגרתם.

לבסוף, אם מדיניות ארצות הברית לא תעלה בקנה אחד עם מדיניות ממשלת ישראל, חשוב שהתגובה הישראלית תתחשב בשני משתנים עקרוניים. האחד: הקשר עם ארצות הברית, שהוא הנכס המשמעותי ביותר של ישראל באזור ובזירה הבינלאומית. ארצות הברית, גם תחת ממשל ביידן, תראה בישראל בעלת ברית חשובה במזרח התיכון ועל כן האינטרס הישראלי הוא לטפח ולחזק את הקשרים עם הממשל - גם כשקיימים חילוקי דעות עימו. שנית: כל ביקורת פומבית והתרסה ישראלית נגד הממשל הדמוקרטי ירחיבו את הפער הקיים עימו וגם עם חלקים בקהילה היהודית האמריקנית, המהווה נדבך משמעותי בקשר ההיסטורי והערכי בין המדינות.