חוק יסוד הכנסת, חוק יסוד הממשלה, חוק יסוד נשיא המדינה - כולם עפר לרגליו של בנימין נתניהו. ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, ברצותו אוחז וברצותו שילח, ברצותו מיישר וברצונו מעקם - כמאמר הפייטן בליל יום הכיפורים. אותו פיוט אומנם נאמר על ריבונו של עולם, אך לפעמים נתניהו מתנהג כאילו הוא לכל הפחות ריבון המדינה.

את חוק יסוד הכנסת ואת חוק יסוד הממשלה שינה נתניהו (יחד עם בני גנץ) כדי לתפור אותם למידותיה של ממשלת החילופים. גנץ ידע היטב עם מי יש לו עסק, וחשב - בתמימות - שחקיקת יסוד תבטיח את קיום ההסכם הקואליציוני. נתניהו השתמש וזרק, ונאמנו שלמה קרעי כבר הגיש הצעה לביטול שינויי חקיקה אלו - שנה בלבד לאחר שבוצעו - כדי למנוע את הסכנה שמא חלילה בחודש נובמבר יאלץ נתניהו לציית להם ולהעביר את המפתחות לגנץ. וזה אחרי שלאורך השנים שיחק נתניהו כרצונו עם מגבלת השרים שנקבעה בחוק יסוד הממשלה; יצר תקציב דו-שנתי בניגוד לחוק יסוד משק המדינה; וניסה להעביר את הפעלת צה"ל לידי הקבינט הביטחוני-מדיני בניגוד לחוק יסוד הצבא.

בסביבתו של נתניהו בוחנים במלוא הרצינות את האפשרות לשלוח אותו למשכן נשיאי ישראל וכך לחלץ אותו ממשפטו (שהוא, כידוע, עלילה פוליטית התפורה בחוטים גסים ואשר מתפוררת בכל יום לנגד עינינו). כדי להבטיח את בחירתו הם מדברים על שינוי חוק יסוד נשיא המדינה, כך שהבחירה בכנסת תהיה גלויה ולא חשאית. וכדי להבטיח לו חסינות, הם משתעשעים ברעיון לשנות סעיף זה באותו חוק יסוד, ולקבוע בו במפורש שהחסינות תחול גם רטרואקטיבית (ולא על הליכים חדשים, כפי שניתן ללמוד מלשונו הנוכחית).

נתניהו גם אינו פוסל חוק צרפתי, אשר יעניק לו חסינות מהמשך משפטו. כל שאמר כאשר נשאל על כך היה, שלא יהיה בו צורך (כי זו עלילה פוליטית וכו'). זאת, למרות שחקיקה כזאת תהיה פסולה מכל וכל, בשל היותה גם פרסונלית וגם רטרואקטיבית; משום שתפגע בצורה אנושה בשוויון בפני החוק באופן עקרוני; ומשום שתיצור מיד אפליה שרירותית ופסולה בינו לבין שאול אלוביץ, איריס אלוביץ ונוני מוזס.

כעת נתניהו רוצה לשנות, תוך כדי תנועה, את ההליך החשוב ביותר בדמוקרטיה: שיטת הבחירות. כמובן, לא בהליך סדור הבוחן את כל האפשרויות, בודק את הנהוג בעולם, שומע את הציבור והמומחים, ומעל הכל - מביא בחשבון את העובדה שכבר היה לנו ניסיון כושל כזה, ושהיו סיבות טובות מאוד לכך שחזרנו לבחירות פרלמנטריות. נתניהו רוצה הליך בזק, שישים לאל את תוצאות הבחירות שהתקיימו לפני פחות מחודש - בחירות בהן יש רוב למעוניינים בהחלפתו. זוהי כנראה הפעם הראשונה בהיסטוריה, בה השליט במדינה דמוקרטית הוא הזומם פוטש. נכון, ידידו הטוב של נתניהו, דונלד טראמפ, עשה זאת ב-6 בינואר - אך הוא רצה לשנות את התוצאות, ולא להחליף את השיטה לכזו שתבטיח את נצחונו.

שיהיה ברור: נתניהו הוא אדם חסר מעצורים, שיעשה הכל כדי להבטיח את שלטונו. לא יהיה לו רוב? יכריז שוב על בחירות. שוב לא יהיה לו רוב? עוד בחירות. גם בפעם השלישית אין רוב? יחתום על הסכם ויפר אותו בצורה בוטה. אין רוב בפעם הרביעית? נשנה את חוקי המשחק. וזה במקום הפתרון הפשוט ביותר, שאותו רוצה רוב העם: החלפת ראש הממשלה (במועמד אחר מן הימין; גם זה ברור לחלוטין). אין פלא, שנתניהו ומלחכי פנכתו כל כך רוצים להשתלט על בית המשפט העליון - כי כאשר הכנסת מסורסת ומשותקת, זהו הגוף היחיד היכול למנוע את המהלכים ההרסניים הנדונים ואף מבוצעים לנגד עינינו. נתניהו הופך לנגד עינינו לשליט סמכותן, שלא לומר רודן, המתעלם בגסות מרצון העם ומתוצאות הבחירות.