ישראל יכולה להוביל חלופה עבור האוליגרכים

זה לא קרה. הסיבה לכך נעוצה בראש ובראשונה בעובדה שרוב עושרם של האוליגרכים נובע משליטה על תשתיות בתוך רוסיה. חלק גדול מהם העבירו במשך שנים את עושרם למקלטי מס או למדינות המערב, אבל מקור העושר היה ונשאר רוסיה, שהיא עדיין בשליטת פוטין. ההחרמה של הנכסים שלהם במערב היא אומנם פגיעה קשה בהם, אבל הפגיעה תהיה קשה הרבה יותר אם פוטין יחליט להלאים את נכסיהם שברוסיה.

בעוד שמדינות המערב חוסמות בפני האוליגרכים את חשבונות הבנק והנכסים, ולמעשה דוחפות אותם לעזוב את מדינותיהם, רוסיה מעודדת אותם לחזור ולהחזיר את הכסף הביתה. כיוון שמעטות המדינות שמאפשרות להם לנייד כספים (לדוגמה איחוד האמירויות וטורקיה), חלקם מחזירים נכסים לרוסיה ובכך מחזקים את כלכלתה ואת האחיזה של פוטין בהם. האיום על ביטחון משפחותיהם מאלץ חלק ניכר מהם, בלית ברירה, לחזור עם המשפחות לרוסיה ולהפוך בדיעבד לבני ערובה של פוטין.

באופן פרדוקסלי, המדיניות הנוכחית של המערב מחזקת את פוטין ולא את האופוזיציה שאמורה לפעול נגדו. יתר על כן: פוטין חיזק מגמה זו בכך שהבהיר לאוליגרכים שמי שלא יחזור לרוסיה יכול להיתפס כ"בוגד באינטרס הרוסי", כולל רמיזות שהם מסכנים את נכסיהם, ובעיקר את חייהם שלהם ושל בני משפחותיהם.

מן הראוי שהמערב, ובראשו ארה"ב, יאמץ מדיניות חלופית מול האוליגרכים, מדיניות שבמקום לדחוף אותם לידיו של פוטין - תתן להם ברירה אמיתית בין חזרה לרוסיה לבין אופק ותקווה להם ולמשפחותיהם במערב. מומלץ למערב לשנות את המדיניות ממלחמת חורמה באוליגרכים הרוסיים למדיניות של "הפרד ומשול". יש לנסות ליצור טריז בין האוליגרכים לבין פוטין, באמצעות העמדתם בפני האפשרות להתנתק לחלוטין מפוטין, כולל הכרזה פורמלית על התנגדותם הנחרצת לפלישה לאוקראינה. בתמורה יוסרו מרשימות העיצומים, כל נכסיהם יוחזרו לידיהם, ומשפחותיהם יקבלו אזרחות במדינות המערב שבהן יתחילו את חייהן מחדש.

אפשרות זו קשה מאוד לבחירה, אבל אולי תיצור בקרב האוליגרכים אופציה להתנגד לפוטין. משפחותיהם, שהתרגלו לחיים טובים מאוד במערב, עשויות לשקול בחיוב את ההצעה, שכן מעטים מעוניינים לחיות תחת שלטון האימים של פוטין, במיוחד ברוסיה הסובלת מעיצומים כלכליים. האוליגרכים יבינו שבחירה בחיים במערב היא ויתור על נכסיהם ברוסיה, כולל סיכון מסוים לחייהם מאנשיו של פוטין, אבל נותנת להם תקווה להתחיל את חייהם עם הון עצמי לא מבוטל.

מדינת ישראל צריכה ליזום את המהלך מול ארה"ב והמערב, אבל לא להוביל אותו. המדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל, שמתעלמת מהעיצומים הבינלאומיים, עלולה להפוך לחרב פיפיות. מדינה שדרשה במשך שנים מכל מדינות העולם לאמץ עיצומים על אירן ועל ארגוני הטרור, אינה יכולה להרשות לעצמה שלא לכבד את העיצומים הבינלאומיים שהוטלו על רוסיה.

הצטרפות ישראלית רשמית למשטר העיצומים אין לה בפועל שום משמעות. גם היום שום בנק ישראלי לא יסכים לבצע העברה כלשהי או לפתוח חשבון למי מהאוליגרכים, שכן האיום האמריקני בעיצומים נגד בנקים ישראלים יש לו משקל גדול יותר ללא שיעור מהחלטה של ממשלת ישראל. כלומר: המדיניות הישראלית הרשמית אינה הולמת את מה שעושים גופים פיננסיים ישראלים, אשר מקפידים בפועל על העיצומים.

רצוי שמדינת ישראל תציע לארה"ב ולמדינות המערב לאמץ את מדיניות ה"הפרד ומשול" מול האוליגרכים ולהיות בין הראשונות ליישם אותה, בעיקר מול אוליגרכים יהודיים. על-פי הערכות שונות, כ-15% מהאוליגרכים הם יהודים, רובם המכריע ברמות הגבוהות ביותר, ובסביבתו הקרובה של פוטין. אימוץ המדיניות המוצעת יכול להביא לכך שחלק ניכר מהאוליגרכים, שכבר כעת מתדפקים על דלתותיה של ישראל, יעלו וישתקעו בה. איתם אמור להגיע הון של עשרות רבות מאוד של מיליארדי דולרים, דולרים שיהיו נקיים מעיצומים ויופנו לטובת הכלכלה הישראלית.

האם יש סיכוי שהאוליגרכים יסכימו להצעה שמשמעותה אובדן נכסיהם ברוסיה? הם ככל הנראה יאבדו את הנכסים האלה בכל מקרה. פוטין פועל בהדרגה להלאים את כל הנכסים שהופרטו, והעיצומים נגד רוסיה רק יאיצו את התהליך. נכון שבחירה בחלופה המוצע כאן משמעותה אובדן נכסים, אבל יש בה תקווה גדולה לעתיד טוב יותר.

חלק מהאוליגרכים מבינים שהכלכלה הרוסית תקרוס, וימים קשים מאוד יגיעו. יתר על כן, מתפשטת התובנה שקיימת אפשרות לחזרת המלחמה הקרה ולירידת מסך הברזל; מצב זה ימנע הוצאת כסף מהמדינה, וגם יביא לאובדן חופש התנועה. חלק מהם יבינו שכדי להקדים תרופה למכה, מן הראוי לאבד נכסים רבים ברוסיה ולבחון את המצב מחוץ למדינה, לפחות עד יעבור זעם. המדיניות המוצעת עלולה להכעיס את הרוסים והם יפנו את הכעס כלפי מדינת ישראל. לכן, ישראל תיזום את המהלך ולא תוביל אותו. ישראל צריכה להימנע מהצהרות בנושא כדי לשמר את היחסים עם רוסיה.