השבוע מלאה שנה לנסיגה האמריקנית מאפגניסטן. השתלטותו המהירה של הטליבאן על הבירה קאבול ובריחת הנשיא מהמדינה גרמה לכך שהוצאת הכוחות תתבצע על-רקע הידרדרות אלימה בשטח. נוכחות הטליבאן, למרות הבנות בין הממשל האמריקני לבינו לפיה יימנע מפגיעה כלשהי באמריקנים ובכוחות נאט"ו, יצרה פחד וכאוס. אלפים מתושבי אפגניסטן צבאו על שדה התעופה בבקשם להימלט מאימת המשטר החדש.
המראות הקשים קיבלו תהודה נרחבת בעולם ויצרו רושם, כי ארה"ב בורחת מאפגניסטן. מעבר לכישלון המודיעין האמריקני בהערכת שרידותו של הממשל האפגני, נראה היה שההתרחשויות פגעו בדימוי העוצמה האמריקני בכלל ובדימויו של הנשיא ג'ו ביידן בפרט. אולם כיום ראוי לבחון את הנסיגה משתי נקודות מבט: הלחימה בטרור העולמי והאינטרסים העולמיים של ארה"ב כמעצמת-על.
הלוחמה בטרור. לאחר שנים רבות של נוכחות באפגניסטן, שעלותה בכסף ובחיי אדם הייתה אדירה, החליטה ארה"ב להמשיך בלחימה בטרור בכל מקום שנדרש על פני הגלובוס, בכלל זאת באפגניסטן עצמה. ועם זאת, המאבק מוקם נמוך יחסית בסדר העדיפות לעומת החשיבות שיוחסה לו בעקבות 9/11, והוחלט לנקוט אפיקי מדיניות שונים מאשר בשני העשורים הקודמים.
קונקרטית לגבי אפגניסטן, ההחלטה להסיג את הנוכחות הצבאית מהמדינה הייתה נחלתם של שלושת הממשלים האחרונים. היה זה לבסוף ממשלו של הנשיא דונלד טראמפ, שחתם על הסכם הנסיגה עם הטליבאן בפברואר 2020, וממשל ביידן מימש אותה. שני הנשיאים, למרות השוני הניכר ביניהם, חלקו תפיסת עולם משותפת שלפיה, על-אף סיכונים פוטנציאלים הכרוכים בנסיגה - ביטחוניים, מדיניים וכמובן תדמיתיים - בסופו של חשבון, יתרונותיה עולים על חסרונותיה. בפועל, הלחימה בטרור, שהייתה אבן ראשה במדיניות האמריקנית, נדחקה למקום בולט פחות בסדר היום עקב ירידה בהיקף הטרור הבינלאומי והצורך לעסוק באתגרים גלובליים שבראיית הממשל מאיימים יותר על ביטחון ארה"ב.
וכך, ארה"ב החליטה לצמצמם באורח ניכר את נוכחותם הנרחבת של כוחותיה הצבאיים באפגניסטן ולהחליפם בנציגות צבאית ביטחונית מצומצמת, שתפקידה לסייע לכוחות מקומיים בלחימה בטרור באמצעות שיתוף פעולה במודיעין, הדרכה ועזרה לוגיסטית וכלכלית. ביידן, כקודמיו בבית הלבן, שב ומבהיר כי לארה"ב אין עניין להיות מעורבת במלחמות "ללא סוף" וכי ברשותה הכלים הרלוונטיים להתמודדות עם אתגרים ללא כוחות על הקרקע.
|
בסיס לטרור - לא בטווח הקרוב
|
|
|
|
|
|
חיילים בריטים מפנים אזרחים מקאבול [צילום: AP]
|
|
מזווית המאבק בטרור הבינלאומי, לא ניכרים סימנים לכך שאל-קאעידה מתכוון לשוב לבסס את אפגניסטן כמחנה אימונים גלובאלי עבור טרוריסטים מלאומים שונים, כדי להכשירם לביצוע פעולות טרור במערב. למרות חיסולו של איימן זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה, בדירת המסתור שלו בקאבול, לא ברור עדיין אם גם שאר מנהיגי הארגון הוותיקים והמוכרים, החיים בפזורה, התכנסו או מתכוונים להתכנס שוב באפגניסטן.
יתרה מכך: בשלב זה לא נראה שהטליבאן עצמו מאפשר לאל-קאעידה לחדש את ימיו כקדם בשטח אפגניסטן; בקרב הטליבאן, שאינו עשוי מקשה אחת, יש מתנגדים לכך. רבים ממפקדיו הנוכחיים של הארגון זוכרים את המחיר הכבד שגבתה ארה"ב ממשטרו הקודם בגין האפשרות שנתן לאל-קאעידה לפעול בחסותו ולהשתמש בשטח המדינה לא רק כבסיס אימונים לטרור, אלא גם ככן שיגור לטרור רצחני במיוחד נגד ארה"ב ובעלי בריתה.
ניתן להעריך בזהירות הנדרשת, כי אל-קאעידה, במצב הנוכחי של יכולותיו ותשתיותיו המבצעיות בחו"ל, אינו יכול לשוב ולבצע מערכות טרור נרחבות כפי שניסה לעשות בעבר. ועם זאת, למרות הקשיים, הארגון לא נעלם מהעולם והוא מתפקד, ועל כן מתחייב מעקב מודיעיני צמוד על-מנת למזער את הסיכונים להפתעה.
יש לקחת בחשבון אפשרות, כי בשנים הקרובות אל-קאעידה וארגוני הטרור האחרים באפגניסטן והמזוהים עימו ינצלו את שטח המחיה הבטוח במדינה זו, על-אף חיסולו של זוואהירי, כדי להתארגן, לגייס כוחות חדשים ולהכשיר כוח אדם מאומן ומיומן, ולהוביל בעתיד גם פעילות טרור במערב. יוזכר שמקבילו ויריבו של אל-קאעידה, ארגון דאעש חורסאן, פעיל באפגניסטן ומיקד את פיגועי הטרור שביצע בשנה האחרונה בעיקר נגד משטר הטליבאן ונגד המיעוטים, וכן בפעילות ספוראדית נגד שכנותיה של אפגניסטן. הוא אינו פנוי בשלב זה להשקיע בייצוא הטרור מאפגניסטן למדינות במערב.
מול אפשרות מאיימת זו של חידוש הטרור בזירה הבינלאומית, ניצבת הבטחתו של ביידן לפיה ארה"ב תמשיך לשמר יכולת "מעבר לאופק", שתאפשר לה לסכל תוכניות כאלה בעודן באיבן. בהקשר זה, ארה"ב צפויה להתבסס על איסוף מודיעין מרחוק באמצעות טכנולוגיה מתקדמת ובעיקר להדק שיתופי פעולה עם בעלי ברית אזורים. זאת, על-אף שללא נוכחות פיזית באפגניסטן וללא נציגות דיפלומטית, יהיה לממשלים אמריקנים קשה יותר לממש התחייבויות אלה.
|
|
לא תפנית משמעותית מבחינת ישראל
|
|
|
|
|
|
אנשי טליבאן בקאבול לאחר כיבושה [צילום: תאופיק סדיקי, AP]
|
|
מעמדה של ארה"ב. מראות הנסיגה הקשים מלווים את ממשל ביידן עד היום ונראה, כי גם אם משקלם בהערכת תפקודו פוחת, הם מצטרפים ליתר גורמי הפופולריות הנחלשת של הנשיא. אף סביר, כי המפלגה הרפובליקנית תנסה לעשות בהם שימוש לקראת בחירות האמצע לקונגרס (נובמבר 2022).
עם זאת, בהסתכלות ארוכת טווח, נראה, כי החלטת הנסיגה בפועל שקיבל ביידן הייתה נכונה מבחינת חלוקת המשאבים האמריקנית ולא פגעה במעמדה המעצמתי של ארה"ב. הנסיגה אפשרה לממשל לא רק למקד קשב ומשאבים בהתמודדות עם האיומים המרכזיים כיום מבחינתו - התחרות מול סין והיריבות עם רוסיה, בעיקר על-רקע המלחמה באוקראינה - אלא גם להפגין נחישות רבה, המחפה במידת מה על רשמי הנסיגה הקשים. יתר על כן: הירתמות הממשל האמריקני לסייע לאוקראינה, גם אם לא כללה שליחת כוחות צבא, היא הוכחה שגם לאחר היציאה מאפגניסטן הוא נחלץ לסייע לבעלי ברית נזקקים.
היציאה האמריקנית הובילה להשתלטות מחודשת של הטליבאן על אפגניסטן, שמשמעה בין היתר כפייה של חוקי איסלאם קיצוניים והרעה ניכרת בזכויותיהן של הנשים בפרט ושל אזרחי אפגניסטן בכלל. המדינה חווה גם משבר כלכלי והומניטרי. מדובר בהתפתחויות בעייתיות, אך בראיית הממשל האמריקני - האשמה אינה נופלת עליו אלא על הטליבאן, שעשוי היה לקבל סיוע בינלאומי לו התנהל אחרת.
מבחינת ישראל, הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן לא הייתה תפנית משמעותית, משום שארגוני הג'יהאד הסוני לא ממקדים בה פעילות. משמעותה היא בעיקר מורלית עבורם וגם עבור ארגונים הנמנים על הציר השיעי. בראייתם, הנסיגה המחישה את היות ארה"ב משענת קנה רצוץ לבעלי בריתה. ואשר לאירן, יריבתה העיקרית של ישראל, היא חייבת להפנות עתה קשב מוגבר למרחש בגבול בינה לבין אפגניסטן – הגם שאין בכך כדי לפגוע בפעילותה ברחבי המזרח התיכון.
מה שהתפרש בעת הנסיגה ולאחריה כפגיעה בדימוי העוצמה והמחויבות האמריקני, לא שינה למעשה את יחסם של שחקנים באזור לארה"ב, כפי שבא לידי ביטוי בעת ביקורו של ביידן לפני חודשיים. שחקנים אלה מעוניינים ביחסים קרובים עם ארה"ב וזקוקים לה, ובה בעת מבינים כי מדיניותה כלפי האזור זהירה יותר מבעבר, בוודאי בכל הקשור להפעלת משאבים צבאיים.
|
|
הכותבים הם חוקרים בכירים במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
| תאריך: |
03/09/2022
|
|
|
עודכן: |
03/09/2022
|
|
|