הדיון שהתקיים אתמול (25.12.24) ב
משפטו של
בנימין נתניהו היה סתירה במונחים: שלוש שעות בוזבזו בכסות של ישיבת התייעלות. השורה התחתונה הייתה, שהשופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ו
עודד שחם מסרו לידי נתניהו וסניגוריו את המפתחות לניהול המשפט בחודשים הקרובים - אלא אם יפתיעו בהחלטה אסרטיבית או בצעדים ממשיים עם חידוש העדות בשבוע הבא. סביר להניח, שבנקודה מסוימת - שמא אפילו די בקרוב - זה מה שהם יעשו.
עד לפני חודש זה לא נראה כך. ההגנה ביקשה שעדותו של נתניהו תתחיל בחודש פברואר 2025; השופטים קבעו: דצמבר 2024. היא ביקשה דחייה של עשרה שבועות ולא נענתה. היא ביקשה שתי ישיבות בנות חמש שעות בשבוע ולא נענתה. היא ביקשה עוד דחייה של חודש וקיבלה שמונה ימים. אבל התמונה השתנתה כאשר העדות החלה: נתניהו דיבר שעתיים על נושאים שאינם רלוונטיים והם אפשרו זאת;
טלי גוטליב התפרצה בפראות והם לא עשו דבר.
אחרי שש ישיבות של חקירה ראשית,
עמית חדד עבר עם נתניהו על כ-60 בלבד מבין 315 פריטי הסיקור באתר וואלה שלטענת התביעה היו המתת שקיבל. הקצב הנוכחי הוא בערך 20 פריטים לישיבה. אם הוא יימשך כך, ואם אכן יתקיימו מדי שבוע שלושה דיונים בני שש שעות (וזה בסימן שאלה), יהיה צורך בעוד 13 ישיבות - דהיינו שלושה חודשים - רק כדי לסיים חלק זה של העדות.
תוסיפו את תיק 1000 ותיק 2000, ונגיע לארבעה-חמישה חודשים נוספים של חקירה ראשית, כמעט עד סוף שנת המשפט 2025 (באמצע יולי). אם היחס של החקירה הנגדית יהיה רק 1:2 (הוא גם יכול להיות 1:3) - ונא לזכור שגם סניגוריהם של בני הזוג אלוביץ ונוני מוזס יחקרו את נתניהו - ואם יישמר הלו"ז שנקבע (וזה בסימן שאלה עוד יותר גדול), אנחנו מדברים על שנה של חקירה נגדית, דהיינו עד סוף שנת המשפט 2026.
נתניהו הוא רק עד ההגנה הראשון, וגם הנאשמים האחרים יעידו. פרשת ההגנה תימשך בשנת 2027, הצדדים יקבלו שנה לסיכומים, וכתיבת פסק הדין עשויה גם היא לארוך שנה - מה שמביא אותנו לפסק דין במחוזי לכל המוקדם בשנת 2029. קחו עוד שנה-שנתיים לערעור בעליון, וכתב האישום מינואר 2020 בהחלט יכול להימשך לתוך שנות ה-2030.
זה בלתי הגיוני בעליל, בלתי תקין בעליל, מכל כיוון אפשרי: עינוי הדין לכל ארבעת הנאשמים, האינטרס הציבורי, איכות זכרונם של הנאשמים והעדים, המשאבים הציבוריים של בית המשפט והפרקליטות, עלויות ההגנה לנאשמים, ההשלכות הפוליטיות.
|
מסכימים שצריך לזרז, אבל כאן נגמרות ההסכמות
|
|
|
|
|
 חדד בדיון אתמול. ביקש למחוק 141 פריטים [צילום: חיים גולדברג, פלאש 90]
|
הקצב האיטי עד לייאוש נובע מכמה סיבות. התביעה טוענת כאמור, כי כל 315 הפריטים הם הראיות הנסיבתיות לעסקת השוחד בין נתניהו ל שאול אלוביץ, וחובתה של ההגנה להתעמת עימם. נתניהו נחקר במשטרה על תשעה בלבד מתוכם, רשלנות חמורה מאוד שלא ניתן לה הסבר, ולכן כעת זוהי ההזדמנות הראשונה שלו להגיב עליהם.
טענתה המרכזית של התביעה היא, שנתניהו קיבל מוואלה "היענות חריגה" לבקשותיו בתחום הסיקור. ההגנה משיבה, כי לא רק שלא היה שום דבר חריג – אלא שלמעשה האתר היה עוין מאוד כלפיו. כדי להוכיח זאת, היא מגישה באמצעות נתניהו פרסומים חיוביים דומים באתרים אחרים ושורה של פרסומים שליליים בוואלה. לצד זאת, נתניהו נואם ארוכות על נושאים שהקשר שלהם למשפט הוא לכל היותר קלוש, כמו שלשום בנושא המסתננים ממצרים. מדי פעם גם יש הפסקות לצרכיו של נתניהו כראש הממשלה, אך הן מעטות וקצרות; לא זאת הבעיה.
דומה שלכל המעורבים בהליך ברור שהקצב הזה אינו יכול להימשך ושיש לזרז אותו בצורה משמעותית. אבל כאן נגמרות ההסכמות. ההגנה טוענת, כי ב-141 מתוך 315 הפריטים אין מעורבות או מודעות של נתניהו (82 של שיחות פנימיות בוואלה ו-59 בהם לא נאמר שהוא ו שרה נתניהו התערבו). הפתרון שלה: למחוק את הפריטים הללו וכך החקירה הראשית בנושא זה תתקצר בקרוב למחצית. אבל המשמעות היא שהתביעה תאבד מחצית מן הראיות לשוחד הנטען, וברור שהיא התנגדה וגם דחתה את טענות ההגנה לגופן. השופטים רמזו שהבקשה לא תיענה.
לחדד הייתה עוד הצעה: שהתביעה תודיע כעת על אלו פריטים לא תשאל את נתניהו בחקירה הנגדית, וכך אפשר יהיה לדלג עליהם בחקירה הראשית. התובעת יהודית תירוש סירבה: לא נגיד מראש מה יקרה בחקירה הנגדית, אם כי לא נתעכב על כל הפריטים בהם אין טענה למעורבות ישירה של נתניהו. חדד הציע: תכינו עכשיו רשימה, ובסוף החקירה הראשית תגידו אם יש עוד פריטים ונוכל לשאול עליהם. תירוש סירבה.
|
|
האחריות הבלעדית והמוחלטת היא של השופטים
|
|
|
|
|
 תירוש (מימין) בדיון אתמול. לא תחשוף את החקירה הנגדית [צילום: חיים גולדברג, פלאש 90]
|
כאן היו השופטים חייבים להתערב. האחריות על ניהול ה משפט היא שלהם – בצורה מוחלטת ובלעדית. כל השאר הוא הסברים, צידוקים ותירוצים. אבל במקום לתפוס מנהיגות, הם עברו לשלב הבקשות בואכה התחינות. אז אולי חדד יגיש קלסרים ובהם הפרסומים בוואלה במקום לעבור עליהם עם נתניהו. אז אולי בכל זאת הצדדים יישבו ויראו מה אפשר לעשות. אז אולי חדד יוכל להגיד מהי הערכת הזמן שלו. אז אולי נוסיף דיונים. והשיא: אז אולי נקיים את הדיונים בשעות 15:00-09:00 במקום 16:00-10:00.
הצדדים אמרו בשפה רפה שאולי ינסו, חדד אמר שישתדל בישיבה הבאה למסור הערכת זמן, את האפשרות של תוספת ישיבות הוא דחה על הסף ואפילו בכעס, ואת השעות – שנקבעו לבקשת נתניהו – הוא סירב לשנות, למרות שהשבוע הייתה זו ההגנה שביוזמתה התקיים אחד הדיונים בשעות החליפיות.
השופטים יכלו, ולמעשה היו חייבים, לעשות לא מעט. הם יכלו להאריך את הדיונים ל-6.5 שעות, כפי שהיה עד עדותו של נתניהו (הקיצור היה לבקשתו). הם יכלו להורות לחדד להגיש בצורה מרוכזת את הפרסומים הנוספים. הם יכלו להנחות אותו לשאול על הפריטים בקבוצות, כך שנתניהו יוכל לתת תשובה אחת על רבים מהם במקום עשרות פעמים את אותן תשובות. הם יכלו לומר לו להנחות את נתניהו שלא לנאום בנושאים שאינם קשורים, ולהבהיר שלא יאפשרו נאומים כאלה. הם יכלו לומר שברוב הפרסומים די בשלוש שאלות ותשובות קצרות: האם היית מעורב, האם היית מודע, האם זה פרסום חיובי/שלילי/חריג.
גם מול התביעה היה לשופטים מה לעשות. הם יכלו לחזור על הצעתם לכל הפחות לשקול לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000. הם יכלו לחזור ולהציע גישור פלילי במקביל להמשך העדות. אפשר היה לנסח את ההצעות בלשון תקיפה יותר מזו שנוסחו בעבר, כאשר נדחו (שלא בצדק) בידי גלי מיארה. כל זה לא נעשה. ואם השופטים לא יתעשתו – זה יהיה משפט העשור, פשוטו כמשמעו.
|
|
ההנחיה מאפשרת חקירה באזהרה [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
הדס קליין [צילום: יונתן זינדל/פלאש 90]
ניתוח ערמונית
תפוס כינוי יחודי
על התהפכותו על יצועו בשוכבו ועל סהרוריותו בקומו ובלכתו לאן שהוא הולך, רץ, נוסע
